אחרי 48 שנים שבהן העמידו את מכוניתם בחניה לא שלהם בבניין מגורים משותף בראשל"צ – חויבו לאחרונה בני משפחה להפסיק זאת. המפקח על רישום מקרקעין ברחובות, ברק ליפשיץ, קבע שהשנים הללו לא הקנו להם זיקת הנאה.
התובעת בהליך היא נציגות הבית המשותף והנתבעת היא יורשת של בעלי אחת הדירות. בתקנון הבניין, שאושר בשנות ה-80, נקבע בין היתר שהשימוש בשמונה חניות בבניין, הצמודות ל-10 דירות ספציפיות, יהיה בשיטת "כל הקודם זוכה". הובהר ש"הסדר זה תקף רק לגבי בעלי הדירות והחניות המנויות בסעיף".
חרף הוראותיו הברורות של התקנון, ואף שהדירה של משפחת הנתבעת אינה כלולה בהסדר, אביה המנוח ובני משפחתה נהגו במשך עשורים רבים להעמיד את מכוניתם באחת החניות הללו באופן שמנע מבעלי הדירות המוצמדות את השימוש בה.
בתביעה שהגיש ועד הבית לקבלת צו להפסקת הסגת הגבול, נטען שאין לדיירת זכות קניינית בחניה אלא לכל היותר "רשות שימוש מכללא", הניתנת לביטול בכל עת.
מנגד טענה הדיירת שהשימוש רב השנים של משפחתה בחניה הקנה לה זיקת הנאה (זכות שימוש בשטח של מישהו אחר, שנוצרת בעקבות שימוש ארוך שנים). בסיכומיה היא שינתה את גרסתה וסיפרה שהשימוש לא נעשה בחניה ספציפית, אלא על בסיס מקום פנוי בכל שמונה החניות המוזכרות בתקנון, ובהתאם נטען שזיקת ההנאה ניתנה לה במתכונת זו.
המפקח ליפשיץ הסביר שעל מנת לקנות זיקת הנאה מכוח שנים יש להוכיח כמה תנאים, בין היתר שהשימוש נעשה באופן שראוי להוות זיקת הנאה כמשמעות המונח בסעיף 5 לחוק המקרקעין. אותו סעיף קובע שזיקת הנאה היא "שעבוד מקרקעין להנאה שאין עימו זכות להחזיק בהם".
עו"ד אלדד אמתצילום: יוהנס פלטן הפקותהוא ציין שבפסיקה נקבע שההגדרה הנ"ל כוללת יסוד שלילי, שלפיו הזכות אינה כוללת זכות חזקה ייחודית במקרקעין ספציפיים. במלים אחרות, שימוש השולל את זכות החזקה במקרקעין מהבעלים, אינו ראוי להוות זיקת הנאה.
יישום הדברים על המקרה שלפניו הוביל את המפקח לקבוע שהשימוש ארוך השנים של המשפחה בחניה הספציפית - כפי טענתה המקורית - לא יצר זכויות לטובתה, שכן כאמור אין אפשרות לקנות זיקת הנאה מכוח שנים כאשר היא כוללת זכות חזקה במקרקעין.
בפסק הדין נדחתה גם טענתה החדשה משלושה טעמים: האחד, שמדובר בשינוי חזית; השני, שעצם השימוש על בסיס מקום פנוי לא הוכח מבחינה עובדתית; והשלישי והעיקרי, שגם זכות לשימוש במתכונת זו מהווה שלילת חזקה מבעלי הדירות המוצמדות, ומשכך אין להעניק זיקת הנאה באופן זה.
המפקח הורה לדיירת, כמו גם לשני דיירים אחרים שהתביעה נגדם התקבלה מאחר שלא שיתפו פעולה עם ההליך המשפטי, לסלק את ידם מהחניות המוזכרות בתקנון ולהימנע משימוש בהן. לטובת נציגות הבניין נפסקו הוצאות משפט בסך 21,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד תומר בן-דוד
• ב"כ הנתבע 1: עו"ד אברהם רובינוב
• ב"כ הנתבעת 5: עו"ד אליס אברמוביץ
• שמות ב"כ הנתבעים 2, 3, 4, ו-6 לא צוינו
• עו"ד אלדד אמת עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
