בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שבעל דירה בבניין במרכז העיר, שסירב לחתום על מסמכי ליווי בנקאי לצורך קידום פרויקט הריסה ובנייה, חרף התחייבותו לעשות זאת, יפצה את היזמית ביותר מרבע מיליון שקל. החברה תבעה פיצוי גבוה פי כמה, בסך כ-1.28 מיליון שקל, אבל השופטת צפורה אוחנה קפש קבעה שדרישתה מוגזמת.
מדובר במיזם התחדשות עירונית מסוג תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה) בבניין ברחוב ויצמן. הנתבע סירב בתחילת הדרך סירב להסכם התמ"א, ורק אחרי שהוגשה נגדו תביעה למפקחת על המקרקעין הוא הסכים לחתום כנגד קבלת 200 אלף שקל והוצאות משפט.
1 צפייה בגלריה
(אילוסטרציה: shutterstock, ai)
כחודש לאחר מכן הגיעו הוא ושאר הדיירים להסכמה נוספת אצל המפקחת, שלפיה הוא יחתום על מסמכי הליווי הבנקאי לצורך קידום הפרויקט כנגד קבלת הכסף. הובהר שהפרת ההסכמה תגרור את חיובו בקנס יומי של 3,000 שקל. שתי ההסכמות קיבלו תוקף של פסק דין.
אלא שבעל הדירה לא חתם, ומכאן התביעה שהוגשה נגדו. היזמית טענה שבמצב שנוצר היא זכאית לקבל ממנו מיליון שקל כפיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם התמ"א ו-282 אלף נוספים בגין הקנס היומי, במכפלת ימי העיכוב.
מנגד טען הנתבע שעורך הדין שייצג אותו אצל המפקחת "מכר אותו", ושבפועל לא הבין על מה חתם, כך שאין לראותו כמי שהפר את הסכם התמ"א. אשר לקנס היומי הוא ציין בין היתר שמי שרשאים לתבוע בגינו הם הדיירים, שהיו הצד שכנגד אצל המפקחת, ולא היזמית.
השופטת אוחנה קפש דחתה את תביעת היזמית בקשר לקנס היומי וקיבלה אותה באופן חלקי ביחס לפיצוי המוסכם. היא קיבלה את טענת הדייר שלפיה בעלי הדירות שלקחו חלק בהליך אצל המפקחת הם אלה שרשאים לתבוע את הקנס היומי, ולא היזמית.
עו"ד שאול אטיאסעו"ד שאול אטיאס
"התובעת, אשר מבקשת לאכוף את המחויבות על פי הסכם הפשרה בענייננו, לא הייתה 'הצד השני' מולו נחתם ההסכם", הבהירה. "לפיכך קשה לראות כיצד ניתן ללמוד מלשונו של פסק הדין המתוקן כי קיימת לתובעת זכות כלשהי לקבלת הפיצוי".
ואולם שונים פני הדברים, למסקנת השופטת, ביחס להפרת הסכם התמ"א. היא דחתה את ניסיון בעל הדירה להתנער מחתימתו עליו וקבעה שהוא מחויב עקרונית לפצות את היזמית, נוכח הפרת התחייבות בכך שנמנע מלחתום על מסמכי הליווי.
במקביל נקבע שדרישת הפיצוי בסך מיליון שקל מופרזת: "קשה לקבל דרישה לקבלת פיצוי בסך מיליון שקל גם במקרה של הפרה קלה וגם במקרה של הפרה חמורה שעשויה לגרום לעיכוב משמעותי בפרויקט".
מסקנת השופטת הייתה שפתרון הפיצוי היומי, כפי שנקבע בהסכמות אצל המפקחת, הינו ראוי בנסיבות העניין, ולכן יש לחייב את הנתבע ב-3,000 שקל ליום במכפלת 87 הימים בהם נמנע מלמלא את התחייבותו. לפיכך נקבע שהוא ישלם ליזמית 261 אלף שקל בתוספת 20 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין • עו"ד שאול אטיאס עוסק בתמ"א 38 • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין