בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה את מרבית התביעה שהגישה אישה להחרגת דירות וקרקעות הרשומות על שמה מחלוקת הרכוש בינה לבין בעלה לשעבר. השופטת סגלית אופק קבעה כי בהיעדר הסכם ממון, ומאחר שהתנהלות בני הזוג העידה על שיתוף, הרי שלא הוכחה טענת האישה להפרדה רכושית.
בני הזוג לשעבר, שניהם עורכי דין, התגרשו לפני כחמש שנים ומועד הקרע הוסכם עליהם כמרץ 2019. בבעלותם המשותפת שתי דירות במרכז הארץ, וכמה נכסים נוספים שנרשמו בנפרד: דירה בגבעתיים וקרקעות בשתי ערים נוספות של האישה, ומשרד בתל אביב של הבעל.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
האישה טענה כי אף שלא חתמו על הסכם ממון, מתחילת נישואיהם התקיימה ביניהם הבנה שלפיה הכנסותיו של כל אחד שייכות לו, וכך גם הנכסים שרכש באמצעותן. לדבריה, עד שנת 2000 התקיימה הפרדה רכושית "מוחלשת", ומאז ועד הפרידה היא הפכה ל"מוחלטת וסופית". לדבריה היא נשאה לבדה בהוצאות גידול הילדים והבית, בעוד בעלה לא תרם לקידום המשפחה במישור הכלכלי.
הבעל התעקש שלא היה ולא נברא משטר של הפרדה רכושית. לדבריו הם חיו בשיתוף והאישה מנסה בדיעבד ליצור הפרדה מלאכותית דווקא לאחר שהכנסותיו ירדו. הוא דרש לכלול באיזון המשאבים את כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואים, ובפרט הקרקעות על שם גרושתו, משרדו בתל אביב והזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של הצדדים.
ואכן, השופטת אופק קבעה שהאישה לא עמדה בנטל המשמעותי להוכחת הפרדה רכושית ללא הסכם ממון. לדבריה, התנהלות בני הזוג לאורך השנים לא מתיישבת עם טענה כזו: שניהם עבדו ופרנסו את המשפחה, החזיקו חשבונות משותפים, השתתפו בהוצאות הבית, רכשו יחד נכסים וסייעו כלכלית לילדיהם.
צוין כי עצם קיומם גם של חשבונות בנק נפרדים לא מלמד על הפרדה ושהכספים שימשו לצרכים ולנכסים משותפים. פסק הדין גם נתן משקל לכך ששני בני הזוג עורכי דין, ולמרות זאת מעולם לא ערכו הסכם ממון שיחריג נכסים מאיזון המשאבים.
השופטת מצאה קשיים גם בגרסת האישה בנוגע לחלק מהנכסים הרשומים על שמה. בין היתר נדחתה טענתה כי חלק מאחת הקרקעות הוחזק בנאמנות עבור עורך דין אחר, וכן לא התקבלה טענתה שהקרקע הנוספת נרכשה באמצעות מתנה כספית מאביה.
הנכס היחיד שהוחרג היה הדירה בגבעתיים. האישה ירשה שליש מעיזבון אביה, ובהסכם חלוקתו קיבלה את מלוא הדירה. הבעל טען ששני השלישים הנוספים נרכשו מאחיה באמצעות כסף משותף, אך לא הניח תשתית ראייתית מספקת. לכן הדירה הוחרגה מהאיזון.
בסופו של דבר נקבע כי כלל הרכוש שנצבר מאז הנישואים ועד למועד הקרע - לרבות הקרקעות, המשרד והזכויות הפנסיוניות והסוציאליות, ולמעט הדירה בגבעתיים – משותף לצדדים בחלקים שווים.
לצד זאת חויב הבעל לשלם לגרושתו דמי שימוש של 2,600 שקל לחודש בגין מגורים של כשנה בדירה המשותפת לאחר הגירושים. האישה, מנגד, חויבה לשלם לו הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אוהד מחרז
• ב"כ הנתבע: עו"ד עודד פסקל
• עו"ד יעקב בלס עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
