"אני עומדת כאן כמי שנושאת על גופה ובנפשה את הצלקות של הטרור הזה", כך אמרה השבוע בכנסת שרה מימוני, שעזבה את הקהילה החרדית-קיצונית ביבנאל, שם לדבריה אולצה להתחתן בגיל 15. בגיל 16 היא כבר הפכה לאימא, והיום היא סבתא לחמישה נכדים. דבריה נשמעו בדיון שקיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות הפרסומים האחרונים על חתונות נערים ונערות ביבנאל - וברקע דוח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמציג פערים קשים בין החוק שאוסר על נישואי קטינים לבין האכיפה בפועל.
על פי חוק גיל הנישואין, אסורים בישראל נישואי קטינים - כלומר מי שטרם מלאו להם 18. זאת למעט במקרים חריגים שבהם בית המשפט למשפחה מתיר נישואין מגיל 16 ומעלה בשל נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה.
בת דור אוז'לבו בדיון כנסת על נישואי קטינות
אלא שהנתונים שהונחו בפני הוועדה משרטטים תמונה מטרידה: רשות האוכלוסין וההגירה דיווחה על 136 הודעות על "נישואי בוסר" ב-2023, 103 ב-2024 ו-109 ב-2025. לפי הרשות, על כל בקשה לרישום נישואין שנערכו ללא היתר הוגשה תלונה למשטרה - 128 תלונות ב-2023, 95 ב-2024 ו-98 ב-2025.
מנגד, לפי נתוני המשטרה, ב-2023 הגיעו אליה מרשות האוכלוסין רק שבע תלונות, וב-2024 התקבלו בסך הכול 15 תלונות על נישואי קטינים. לפי נתוני הפרקליטות, ב-2024 לא הוגש אף כתב אישום בעבירה זו.
לצד המספרים, הדיון קיבל פנים ושמות. רות רייכמן, שסיפרה שאולצה להינשא בגיל 16, סיפרה שכבר בגיל 15 ידעה שעומדים לחתן אותה, אך נדרשה לשמור על כך בסוד "כדי שהמשטרה לא תדע". לדבריה, לאחר שהמשטרה זימנה אותה לחקירה, מצאה את עצמה בבוקר החתונה בבית המשפט.
רייכמן סיפרה כי בגיל 17 כבר הייתה אם, ובגיל 23 היו לה ארבעה ילדים. "רציתי לעשות תואר, רציתי ללמוד, רציתי כל כך הרבה דברים שהם לא חתונה", אמרה בדיון. העדות שלה המחישה שנישואי קטינות אינם מסתכמים בטקס אסור. הם גוררים אימהות בגיל צעיר, נשירה ממסגרות חינוך, תלות כלכלית ופגיעה ארוכת שנים ביכולת לבחור מסלול חיים.
גם נייר העמדה של מרכז רקמן, שהוגש לוועדה, הדגיש כי נישואי קטינות טומנים בחובם סיכונים פיזיים ונפשיים חמורים, ובהם סיכון מוגבר לאלימות במשפחה, אימהות בלתי בשלה, פגיעה בבריאות, נזק לילדים ופגיעה בעתידה של הקטינה בשל נשירה ממסגרות חינוכיות ופגיעה באופק התעסוקתי.
תיעדה את יבנאל מבפנים
הדיון התקיים בעקבות הפרסום על חתונה במסווה של "מסיבת אירוסין" בקהילה הברסלבית הסגורה ביבנאל, בין נערה בת 15 לגבר כבן 30. המקרה הציף מחדש את אחת הבעיות המרכזיות באכיפה: כאשר אירוע מוצג כ"אירוסין", "וורט" או טקס אחר, אף שהחשד הוא שמדובר למעשה בחתונה, הרשויות מתקשות לפעול בזמן אמת.
לדיון הגיעו יואב לשם והבמאית בת דור אוז'לבו, מי שיצרו עם גל גופר את הסדרה התיעודית "בשם האב" בכאן 11. הסדרה עוסקת בקהילת "היכל הקודש" ביבנאל אחרי מותו של הרב אליעזר שלמה שיק, המוהרא"ש, ומביאה עדויות של אנשים מתוך הקהילה ושל מי שיצאו ממנה. נוכחותם של היוצרים הזכירה שהסיפור של יבנאל אינו מתגלה כעת לראשונה. הוא כבר תועד, מפורסם וידוע היטב לרשויות. השאלה שנותרה פתוחה היא מדוע, למרות כל אלה, התופעה עדיין מתקיימת באין מפריע.
נייר העמדה של לשכת עורכי הדין, שהוגש לוועדה, תיאר את נישואי הקטינות בפלגים קיצוניים וסגורים כפרקטיקה קהילתית מובנית, שמתרחשת "הרחק מעינו של החוק ומתחת לרדאר של רשויות האכיפה". הלשכה קראה להקים צוות בין-משרדי שיחבר בין משרד הרווחה, משרד המשפטים, משרד החינוך, המשטרה והרשויות המקומיות, ולהעביר את האכיפה מגישה פסיבית שממתינה לתלונות לאכיפה יזומה ואיסוף מידע בשטח.
גם מרכז רקמן קרא לגיבוש תוכנית לאומית שתשלב את משרדי החינוך, הרווחה והביטחון הלאומי, בשיתוף הרשויות המקומיות. בין ההמלצות: מינוי רפרנטים ייעודיים במשטרה, ברווחה וברשויות המקומיות, העברת מידע באופן שוטף בין רשות האוכלוסין למשטרה, תוכניות חינוך והסברה בבתי ספר, ודיוני מעקב שנתיים בכנסת לאחר קבלת הדיווחים מהרשויות.
החוק קיים. גם חובות הדיווח קיימות. הבעיה, כפי שעלתה בדיון, היא הפער בין המידע שמצטבר אצל הרשויות לבין פעולה אפקטיבית בשטח: חקירה, איסוף ראיות, הגנה על קטינות והעמדה לדין של מי שמארגנים או מאפשרים את הנישואין.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
