צוואה הדדית היא צוואה משותפת שנעשית בין שניים, במסמך אחד או בשני מסמכים המסתמכים זה על זה. בדרך כלל מדובר בבני זוג אולם זו לא חובה. בצוואה הדדית המורישים מבקשים ליצור הסתמכות הדדית שלאחר מות אחד מהם ירש אותו השני, ולאחר פטירת בן הזוג השני יעבור הרכוש המשותף ליורש אחר, שזהותו נקבעה מראש. בדרך כלל מדובר בילדי בני הזוג, אך לא בהכרח. בני זוג יכולים אף לערוך צוואה הדדית בה יורישו את כל עיזבונם ישירות לילדיהם.
בעוד שמצווה בצוואה "רגילה" יכול לשנותה בכל עת, כל עוד הוא עושה זאת בדעה צלולה וללא השפעה חיצונית, צוואה הדדית מוגבלת בשינוי. כאשר שני בני הזוג נותרו בחיים והם כשירים, די בכך שאחד מהם יודיע על רצונו בשינוי ובמקרה זה הצוואה מתבטלת לגבי שניהם. בני הזוג יוכלו לערוך אותה מחדש באופן הדדי, או לבטל את ההדדיות שביניהם. לעיתים זה קורה כשבני הזוג נפרדים, או כאשר הנסיבות בעת עריכת הצוואה ההדדית אינן רלוונטיות עוד.
אולם המצב שונה כשהרצון לשנות את הצוואה ההדדית מתעורר לאחר שאחד מבני הזוג הולך לעולמו או שאינו כשיר עוד. אם טרם חולק העיזבון, על בן הזוג שנותר בחיים ומעוניין לבטל את הצוואה ההדדית "להסתלק מהירושה" לה היה זכאי לפי הצוואה ההדדית לחלוטין. אם העיזבון כבר חולק, על בן הזוג שנותר בחיים להשיב לעיזבון את מה שקיבל (בפועל או בשווי).
מכאן שכאשר קיימת הסתמכות בצוואה הדדית ואחד הצדדים מבקש שינוי, יש לבחון אם השינוי המבוקש עומד בתנאים שנקבעו בחוק הירושה לצורך שינוי הצוואה ההדדית או ביטולה. כך לדוגמה, אם בן הזוג איננו כשיר משפטית (למשל הפך דמנטי) לא ניתן עוד לשנות את הצוואה. כלומר, לא מן הנמנע שבית המשפט יפסול הודעת ביטול שמסר אדם לבן זוגו שהפך פסול דין, בנסיבות שהביטול איננו מוצדק ועלול לפגוע בבן הזוג האחר או להיטיב את מצב בן הזוג המבטל. זאת בשל חוסר יכולתו של בן הזוג האחר לערוך צוואה חדשה עקב היותו פסול דין.
עם זאת, ההוראות בנוגע לשינוי או ביטול צוואה הדדית יחולו רק אם אין בצוואה הוראה אחרת. כלומר, בני הזוג המצווים בצוואה הדדית יכולים לקבוע בעצמם תנאים לשינויה. על בני זוג אשר מבקשים לשחרר זה את רעהו ממגבלות החוק – לדאוג לכתוב "הוראה אחרת".
לשם מה לערוך צוואה הדדית?
צוואה הדדית מקובלת בקרב בני זוג שיש להם ילדים משותפים. הם מצווים אחד לשני את רכושם, ולאחר פטירת שניהם הרכוש שנותר עובר לילדים ("יורש אחר יורש").
צוואה כזו מגינה על בן הזוג שנותר בחיים. היא יכולה למשל למנוע מצב שבו ייאלץ להתפנות מדירתו בשל דרישת היורשים האחרים לקבל את חלקם באמצעות פירוק שיתוף בדירה, או להתחלק בכספי העיזבון כשהוא עדיין זקוק לכספים למחייתו, או בשל נסיבות אחרות שלא נצפו מראש (לדוגמה קשיים כלכליים של אחד הילדים).
לעומת צוואה "רגילה" אותה יש לפרש בדרך של ניתוח מחשבתו ורצונותיו של המצווה, בפרשנות של צוואה משותפת והדדית יש לברר את "אומד דעתם" של שני המצווים כאילו היו הם אחד, שכן בצוואה הדדית קיים אינטרס הסתמכות של המוריש השני שיש להגן עליו. כך קבע בית המשפט העליון.
האם ניתן לבטל צוואה הדדית?
החוק מאפשר ביטול חד צדדי של צוואה הדדית בחייהם של שני בני הזוג, בתנאי שהמבטל ימסור למצווה הודעה בכתב על ביטול הצוואה. הודעת הביטול תוביל לביטול אוטומטי של שתי הצוואות ההדדיות. הביטול מחזיר את חופש הצוואה לכל אחד מהמצווים.
בחוק לא נקבע באיזה אופן תתבצע מסירת ההודעה בכתב, האם פיזית או שמא מספיקה ידיעה. במקרה אחד, הצדדים היו מצויים בהליכי גירושין שבמסגרתם הוגשו צווי הגנה בשל אלימות, ואף הוגשה תביעה לפירוק שיתוף. בית המשפט בחן את הנסיבות המיוחדות, האלימות, צווי ההרחקה, מחלת האישה ועוד. בהתאם לנסיבות קבע בית המשפט "כי הגשת בקשה לגירושין וכתב תביעה לפירוק שיתוף ע"י המנוחה, פגישה ביחידת הסיוע, חלופת טיוטות, הגשת צווי הגנה והפרדה פיסית בין השניים, עולים לכדי הודעה בכתב שהובאה לידיעתו של האיש".
בת"ע 15472-02-13 נקבע כי בנסיבות מסוימות ניתן לסטות מדרישת מסירת הודעה בכתב, ובלבד שהוכח כי המצווה השני ידע על עריכת הצוואה החדשה וביטול הצוואה ההדדית. בכך ניתן מענה לרציונל ההסתמכות שמבוטא בדרישת החוק. בתיק נוסף נקבע כי לא יעלה על הדעת שהאיש ממנו ביקשה המנוחה להתגרש ולהיפרד רכושית בעודה בחיים, הוא שיירש אותה רק בשל היותו פורמאלית נשוי לה בשל פטירתה בטרם קבלת הגט, שעה שהביעה רצון מפורש שכל רכושה יועבר לילדיה. האיש, שידע על רצונה של המנוחה להתנתק ממנו בכל היבט – רגשי, כלכלי, אישי ופיזי – אינו יכול לטעון שהסתמך על צוואתה.
יורשי היורש
החוק מציין שתי סיטואציות: האחת, "יורש במקום יורש" בה אדם מוריש את נכסיו לאדם או למספר אנשים, והיורש קיבל את הנכסים באופן מוחלט ויכול לעשות בהם כרצונו. המשמעות, הורשת מלוא הזכויות לראשון, אך אם הוא לא יזכה, רק אז השני ירש את מלוא הזכויות.
השניה, "יורש אחר יורש" – היורש הראשון מקבל את הירושה, אך הוא לא יכול להוריש את מה שקיבל למישהו אחר, אלא רק למי שציווה המוריש הראשון.
ההבדל בין שני המצבים הוא גדול. בהסדר של "יורש אחר יורש" המוריש מצווה כי במותו, יירש אותו יורש א'; וכן מורה המוריש כי לאחר מותו של יורש א', יירש את העזבון יורש ב'. למעשה, עד להגעת הרכוש ליורש ב', ישנה "תקופת ביניים", בה יורש א' הוא הבעלים של הרכוש ורשאי לעשות בו כבשלו. יורש ב' יירש רק מה שהשאיר יורש א'. יש לזכור כי יורש א' רשאי אמנם לנהוג ברכוש כרצונו, אך לא רשאי לגרוע מחלקו של יורש ב' באמצעות צוואה אחרת.
לעומת זאת, בהסדר של "יורש במקום יורש", המצווה מורה כי רכושו יעבור ליורש א', אלא שאם יורש א' לא יירש את המצווה מסיבה כלשהי (למשל ילך לעולמו לפני המוריש), רק אז יבוא בנעליו יורש ב'. בהסדר זה אין "תקופת ביניים", כלומר, אם יורש א' ירש את הרכוש ההסדר תם ונשלם וליורש ב' אין מעמד.
כאשר יש מחלוקת האם מדובר ב"יורש אחר יורש" או "יורש במקום יורש", יש להתחקות אחר כוונת המצווה. אם למשל, רצון האב היה שהאם תזכה ראשונה ולאחריה הילדים בחלקים שקבע, אזי מדובר ביורש אחר יורש, אך אם כוונת המנוח הייתה שבת הזוג תזכה בכל הרכוש ותוכל לעשות בו כרצונה, מדובר ביורש במקום יורש.
על כן כאשר מכינים צוואה הדדית, יש לבחון מה כוונת המורישים ביחס ליורשים החלופיים. כאשר בוחרים ב"יורש אחר יורש", היורש הראשון עלול להסתלק ובכך למנוע את העברת הרכוש ליורש השני. אם המוריש מעונין למנוע אפשרות כזאת, עליו לקבוע גם הוראה של "יורש במקום יורש" או לקבוע מה ייעשה במקרה של הסתלקות היורש הראשון.
עו"ד שוש ריברבאחד מהמקרים שהגיעו לבית המשפט, המנוח ואשתו כתבו צוואות הדדיות שבמסגרתן קבעו כי במקרה של פטירת בן הזוג יעבור העיזבון לשלושת ילדיהם. לימים האשה נפטרה, והבעל ניהל משק בית משותף עם ידועה בציבור ואף נולדה להם ילדה. הבעל ערך צוואה חדשה בה ציווה את עיזבונו לידועתו בציבור, ובנוסף מכר נכס שאת חלקו קיבל מאשתו המנוחה במסגרת הצוואה ההדדית.
לאחר מותו, ילדיו מאשתו הראשונה התנגדו לצוואה בטענה שהיא מנוגדת לרצון אימם, ושינוי הצוואה פוגע בהסתמכות אימם על הצוואה ההדדית. כמו כן הם טענו שאסור היה לו למכור את הנכס שכן בצוואות ההדדיות על בן הזוג שנותר בחיים לשמור על הרכוש "כנאמן" ועם מותו, להעבירו לשלושת ילדיהם המשותפים.
בית המשפט העליון דחה עמדה זו. מניתוח צוואת האם המנוחה עלה כי היא צפתה מצב בו בעלה לא יהיה בחיים בעת פטירתה, ולכן הורתה כי במקרה שכזה יבואו ילדיהם המשותפים במקומו. ואולם, אין בצוואה כל התייחסות ליורש שיבוא אחר המנוח במקרה שבו המנוח הוא היורש. מכאן, שההסדר היה של "יורש במקום יורש". המשמעות היא שהאב יכול היה לעשות ברכוש אותו ירש כרצונו.
בית המשפט ציין כי ייתכן שאילו נשאלה האם, הייתה עונה כי ברצונה להיטיב עם בעלה, יהיו מעשיו ורצונותיו אשר יהיו. אולי היתה שמחה היא על שבעלה התגבר על האובדן והקים תא משפחתי חדש. אך אם בני הזוג מבקשים להגביל את זכותם של בני הזוג שיוותרו בחיים לעשות ברכוש כרצונם, עליהם לציין זאת במפורש.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד שוש ריבר עוסקת בירושות וצוואות
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
