למעלה מארבעה חודשים עברו מאז השבת הארורה של שמחת תורה, וענף הנדל"ן מתקשה להתרומם ולחזור לשגרה. חלק ניכר מאתרי הבנייה טרם חזרו לפעילות מלאה, היקפי הפעילות נמוכים, רף העסקאות נמוך וגם מצב הרוח לא משהו. לאחרונה פורסם באופן נרחב, כי אחת מחברות הדירוג החליטה להוריד את דירוג האשראי של ישראל. מי שחפר וחיפש את נוסח ההחלטה המלא, מצא שבין הסיבות לקבלתה הייתה התייחסות גם לענף הנדל"ן. לעובדה שהוא אינו מצליח לתפקד ולחזור לעצמו יש משמעות רחבה למשק כולו.
הבעיה הדחופה והגדולה ביותר נכון לעכשיו היא עדיין המחסור בעובדים. עשרות אלפי פלסטינים טרם חזרו לעבוד בישראל (וגם לא נראה אופק לחזרתם) ועובדים זרים התחילו אומנם להגיע לישראל, אבל בטפטופים. יש המון דיבורים והחלטות, אבל השטח זועק לעזרה והפתרונות לא מגיעים; לא לאתרי הבנייה החדשים, לא להתחדשות העירונית וגם לא לעבודות השיפוצים.
1 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
ענף הנדל"ן היה תמיד הקטר של המשק. חלק ניכר מהמיסים שהמדינה גבתה הגיעו מהענף, ומאות אלפים של עובדים בכל מיני מקצועות תלויים בהמשך פעילותו. אי אפשר להפריז בחשיבותו למשק הישראלי, ולכן העובדה שגם היום, זמן כה רב מאז החלה המלחמה, לא ניתנו פתרונות אמיתיים שראויים למצב החירום הנוכחי, היא בלתי נתפסת.
התמונה שאתם רואים כאן למעלה היא חלק מהסיפור; הממשלה לא עושה את מה שצריך. היא נעדרת. אני לא בטוח שנפל האסימון שאנחנו במציאות אחרת. נכון, פורסמה תוכנית ממשלתית מרובת סעיפים לענף, שנעשתה בשיתוף פעולה של משרדי הבינוי והשיכון, האוצר, הפנים ומשרד ראש הממשלה. אבל זו תוכנית שהתחייבה עוד לפני המלחמה, בשל המשבר שגרר העלאות הריבית החדות. ארבעה חודשים ללא עובדים ואתרי בנייה שעובדים בתפוקה נמוכה או לא עובדים כלל, זו לא מציאות שמדינה מתוקנת יכולה לקבל. בטח לא במלחמה. זה הזמן להחלטות אמיצות ופתרונות יצירתיים. להביא עכשיו כמה שיותר מהר וכמה שיותר עובדים. נעשים מאמצים, לוח הזמנים מתקצר, אבל זה לא מספיק. יש מי שמנהל את המלחמה וזה חשוב מאוד. אבל יש ממשלה גדולה, יש האומרים גדולה מדי, והיא לא מספקת את הסחורה.

תקועים באתמול

ביוני 2015 התקבלה החלטת ממשלה - תוכנית לעידוד תיעוש הבנייה. כעבור שנה הוקם צוות בינמשרדי בראשות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ובהשתתפות נציגי משרד האוצר, משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה והמשרד לביטחון פנים, שמטרתו הייתה לגבש תוכנית לעידוד התיעוש והגדלת הפריון בענף הבנייה. עד כמה הענף התקדם והתפתח מאז? עד כמה תיעוש הבנייה התקדם? נאמר בעדינות, שמעט מאוד. השיטה המתועשת הנפוצה בישראל לבנייה למגורים היא שיטה משנות ה־80, ושורה של מהלכים שהיו אמורים להוביל לקידום תיעוש הבנייה והגדלת הפריון לא נחלו הצלחה. היו תוכניות, היה גם כסף. אבל בסוף נראה שאף אחד לא חשב שזה באמת חשוב כדי להפוך שולחן או לקדם מהליכים משמעותיים.
חשוב גם להגיד שבעוד חברות גדולות מבינות בעצמן את החשיבות ומקדמות תהליכים, החברות הבינוניות והקטנות לא באמת מתקדמות בכיוון. מדובר בשינוי תרבותי, בכסף, בתקנים ומדובר גם בכיוון שעל הממשלה לפעול בו.
אם נחזור לסוגיית העובדים, אי אפשר לומר שהתרחיש שעובדים מיו"ש ועזה לא נכנסים לישראל הוא מדע בדיוני שאיש לא דמיין. גם התלות בזרים אינה חדשה בישראל, ושנים ארוכות דובר על קידום מתווה, שאף אושר, להפחתת מספרם במקביל להכשרת ישראלים. גם במקרה הזה דבר לא קרה. אינטרסים שונים דחפו לשימור המצב, בחסות הטענה הקבועה שישראלים לא רוצים לעבוד בבנייה. נאמר ביושר, ישראלים באמת לא בוחרים לעבוד בבנייה או בחקלאות או במקצועות שכוללים עבודה קשה בשמש הקופחת. יש עבודות עדיפות ומתגמלות הרבה יותר. ואנחנו לא לבד, בחלק גדול מהעולם המערבי זה המצב כבר שנים ארוכות – פועלי הבנייה מגיעים ממדינות אחרות. אבל בישראל, מדינת אי כלכלית, היה צריך להכין תוכנית מגירה ליום אפור. המגירה כנראה עדיין נעולה, ואיש לא מוצא את המפתח.
אגב, אותו התיעוש שהוזכר לעיל, משתלב היטב גם בסוגיית העובדים. ככל שהיו מקודמים תיעוש, הטמעת טכנולוגיה ופתרונות מתקדמים, היה אפשר להפוך את הענף לנחשק עבור ישראלים. עידוד חברות להעסיק ישראלים לצד תמריצים (מענק עבודה מועדפת ועוד) היו יכולים להשלים את התמונה. זה לא רק אפשרי, זה מתבקש. אלא שבמקום לעשות זאת כבר לפני עשור, זה הוצג כעוד סעיף במסיבת עיתונאים בתוכנית סיוע לענף. מעט מדי, מאוחר מדי. זה הזמן לשנות את המציאות בענף. מה שהיה אתמול כבר לא רלוונטי – צריך להביט קדימה.
וזה מה שעשינו במוסף שלפניכם. כולו מסתכל לעתיד. איך פותרים חסמים מרכזיים, מה צריך להיות הטיפול באיחור במסירת דירות שרק מתגבר, מה המלחמה עשתה לתחום ההתחדשות העירונית והנדל"ן המניב, מה יהיה על תחום התשתיות ואיך מגדילים את היקף המבנים הממוגנים. בחרנו גם להציג את עתיד שיווק הדירות ולפרסם לראשונה יריד וירטואלי. בסוף אנחנו מסתכלים קדימה ולכולם אינטרס אחד: לראות את הענף ואת המשק כולו ממריאים.