בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה לאחרונה על ביטול עסקת מכר של חנות באילת תמורת "קושאנים טורקיים" על קרקעות בכמה אזורים בארץ, בהם מתחם הסינמה סיטי בגלילות. השופטת גאולה לוין קבעה שההסכם חסר את תנאי המסוימות, המהותי לצורך ראייתו כחוזה מחייב.
במרץ 2019 חתמו הצדדים על "פתק" שבמסגרתו מכר התובע לנתבע חנות באילת. התמורה לא הייתה כסף, אלא זכויות נטענות בקרקעות בכמה אזורים בארץ, על בסיס "קושאנים טורקיים" - מסמכים מהתקופה העותמנית ששימשו בעבר כאסמכתה לזכויות במקרקעין.
לטענת הרוכש דובר בין היתר בקרקעות בגלילות, במקומות שעליהם הוקמו מתחם הסינמה סיטי ומטה המוסד. כשבועיים לאחר מכן נחתם הסכם נוסף שלפיו החנות תימכר לנתבע תמורת 931 אלף שקל.
אבל בתביעה שהגיש למחוזי בספטמבר 2022 עתר המוכר להצהיר על בטלות ההסכם בטענה שנחתם בתנאי תרמית, הטעיה ועושק. לדבריו הרוכש מסר לו בזמן אמת שערך הקושאנים עולה על שני מיליון שקל – ואף יצמח למיליונים רבים נוספים כשהקרקע תהפוך זמינה לבנייה – ואולם בדיעבד התברר לו שהם חסרי ערך לחלוטין ושווים כקליפת השום.
התובע, כבן 93, סיפר שבשל גילו המתקדם הוא סובל מהפרעות קוגניטיביות ומאילוזיות, וטען שהרוכש ניצל את מצבו כדי להחתימו על הסכם שתנאיו בלתי סבירים.
מנגד טען הרוכש שהמוכר איש עסקים ממולח שכוחו במותניו למרות גילו המתקדם. לדבריו הוא קיבל את מלוא התמורה עבור החנות, ואף "הרבה מעבר לכך". לגרסתו שווי הקושאנים במעמד העסקה עמד על מאות אלפי שקלים, וטענות המוכר הן לכל היותר בגדר "טעות בכדאיות העסקה", אשר אינה מקימה עילה לביטול ההסכם.
עו"ד מאור גרצנשטייןאבל השופטת לוין קבעה ששני ההסכמים שעליהם חתמו הצדדים בטלים ומבוטלים – הראשון מחמת היעדר "מסוימת" ואי-תשלום תמורה, ואילו השני בהיותו חוזה למראית עין.
"לא שוכנעתי כי הנתבע קיים את חלקו בעסקה והעביר לתובע קושאנים של חמישה דונם מקרקעין באזורים שצוינו בפתק", כתבה ביחס לחוזה הראשון. המחשה לכך מצאה בכך שהרוכש עצמו לא ידע להגיד היכן ממוקמים המקרקעין נשוא הקושאנים, אשר לשיטתו נתן למוכר במסגרת העסקה: "הנתבע לא נתן למעשה תמורה לתובע, אף לא בדרך של הקניית זכויות חוזיות במקרקעין על-פי קושאנים טורקיים. על כן די ההסכם להתבטל".
אשר להסכם השני היא מצאה כאמור שהוא פיקטיבי, משום שאין מחלוקת כי כוונת הצדדים האמיתית הייתה תשלום קושאנים טורקיים בעד החנות, ולא כסף. חוץ מזה, אין עוררין על כך שהרוכש כלל לא העביר למוכר כספים כלשהם, לכן מדובר בהסכם למראית עין חסר תוקף משפטי, שנועד להציג מצג כלפי הרשויות.
בפסק הדין צוין שלאחר ביצוע העסקה מכר הנתבע את החנות לצד שלישי, חברה בע"מ שצורפה כנתבעת. השופטת קבעה שבנסיבות העניין לא עומדת להגנתה "תקנת השוק", ולכן - נוכח המסקנה שהעסקה בין התובע לנתבע בטלה ומבוטלת בשל פגמים בכריתת ההסכמים ביניהם - החברה תאבד את הבעלות בנכס לטובת התובע. בסיכום היא הורתה על השבת הזכויות בחנות לידי התובע, שלטובתו פסקה 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אדי לזר
• ב"כ הנתבע: עו"ד דורון טאובמן ועו"ד חגי טימנס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן סגל
• עו"ד מאור גרצנשטיין עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
