צוואות של בני רשות במשק חקלאי לעולם כפופות להסכם המשבצת, הקובע שנחלתם תועבר אחרי מותם לבן זוגם שנותר בחיים: כך הבהירה לאחרונה שופטת השלום בירושלים קרן מילר, שקבעה שלצוואת גבר המורישה את המשק לילדיו אין כל משמעות, שכן במועד פטירתו זוגתו עדיין הייתה בין החיים.
המשק שבמוקד ההליך, במושב באזור ירושלים, היה שייך לבני הזוג, הורים לשבעה. האב, שהלך ראשון לעולמו, הוריש בצוואה את זכויותיו בנחלה לשישה מילדיו בחלקים שווים תוך נישול בתו השביעית. במרץ 2003 ניתן צו לקיום צוואתו.
לאחר מותו ערכה האם צוואה משלה, המורישה את המשק בחלוקה אחרת: 19.8% לבת שנושלה בצוואת האב, ו-13.36% לכל אחד מששת ילדיה הנותרים. בינואר 2015 ניתן צו לקיום הצוואה שלה.
בתביעה אחד האחים הוא טען שבשנים 2018 ו-2023 רכש משלוש מאחיותיו – הבת שנושלה בהתחלה ושתיים מאחיותיה – את מלוא זכויותיהן במשק. לעמדתו, נוכח סעיף מפורש ב"הסכם המשבצת", הקובע שעם מות בר-הרשות זכויותיו עוברות לבת זוגו, יוצא שלצוואת האב אין תוקף, ויש לחשב את שיעור חלקו (של התובע) בקרקע בהתאם לצוואת המנוחה.
במלים אחרות, הוא טען שיש להכיר בבעלותו על 46.52% מהמשק (19.8% + 13.36% + 13.36%), ובהתאם לכך להעביר אליו, על פי חלקו היחסי, את דמי השכירות המתקבלים מהשכרת המבנים שבנחלה.
לעומתו טענו אחיו כי צווי קיום צוואות הוריהם גוברים על הסכם המשבצת, באופן שחלקו של התובע במשק פחות מהנטען על ידו, על רקע נישול אחת המוכרות בצוואת אביה.
השופטת מילר הסבירה שעל פי הסכם המשבצת, במקרה של פטירת בר-הרשות מועברת זכות השימוש שלו במשק לבן זוגו שנותר בחיים. אלא שבמקרה זה, האב ציווה את המשק לילדיו בלבד והוא נפטר לפני בת זוגו. בנסיבות אלה עלתה השאלה אילו מההוראות גוברת: זו שבהסכם המשבצת או שבצוואת האב?
לאחר שסקרה את הפסיקה הרלוונטית הגיעה השופטת למסקנה שהסכם המשבצת גובר על הצוואה. באחד מפסקי הדין שציטטה נכתב שזכויות בר-רשות בנחלה חקלאית אמנם ניתנות להעברה, לרבות בדרך של הורשה, אולם זאת "בכפוף להסכם הרישיון ולתנאים הקבועים בו". בפסק דין אחר, שאושר בעליון, הובהר שזכות בר רשות שנפטר אינה מהווה חלק מעיזבונו.
"המסקנה היא כי יש ליתן ככל הניתן תוקף ומשמעות להוראות צוואות המנוחים, אך זאת בכפוף להוראותיו של הסכם המשבצת", כתבה השופטת מילר. "כאשר נפטר המנוח, הייתה בת זוגו בחיים. במקרה כזה חל סעיף 19ג להסכם המשבצת הקובע מפורשות כי בעת פטירתו עוברות זכויותיו במלואן לבת זוגו. כמוזכר בפסיקה לעיל, במקרה כזה אין הזכויות עוברות לילדיו של המנוח, ואין תוקף להוראות הקובעות אחרת בצוואה".
לפיכך, סיכמה, לאחר מות המנוחה אין עוד רלוונטיות לצוואת הבעל, ויש לבחון את חלוקת דמי השכירות לפי צוואתה, מאחר שהייתה בעלת מלוא הזכויות במשק בעת פטירתה. יוצא שצודק הבן התובע בטענתו כי רכש 46.52% מהמשק ולא פחות מכך, והוא זכאי לדמי שכירות בהתאם לחלקו היחסי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד שלמה שרעבי ועו"ד יואל שוסף
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אוהד אדוין שפק
• עו"ד רגב אלקיים עוסק בנחלות ומשקים במושבים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
