עד תיקון 12 לחוק הירושה בשנת 2005, יכול היה מוריש לשנות מצוואתו ההדדית באמצעות צוואה מאוחרת באופן יחסית חופשי. לאחרונה דן בית המשפט למשפחה בתל אביב בשאלה מה הדין אם לצוואה ההדדית מצטרף הסכם ממון: האם בני הזוג יגבילו את חופש ההורשה באמצעות צוואה מאוחרת? השופט ארז שני קבע שלא.
מדובר בבני זוג שהלכו לעולמם אחרי שחיו יחד במשך עשרות שנים. לבעל – עורך דין ובעלים של נדל"ן יוקרתי בתל אביב ובזיכרון יעקב – היו שלוש בנות מזוגיות קודמת, ולאישה היה בן. לפני 40 שנה הם ערכו צוואות הדדיות שלפיהן אחרי מותם יחולק רכושם בין ילדיהם שווה בשווה. יחד עם הצוואות חתמו השניים על הסכם ממון, שקבע כי בן הזוג שנותר בחיים ינהג לגבי רכוש הנפטר בהתאם לצוואות ההדדיות.
ואולם כעשר שנים לאחר מכן, וכעשור טרם כניסת תיקון 12 לחוק הירושה לתוקף, ערכה האישה צוואה חדשה הסוטה מהחלוקה השוויונית שנקבעה, כנראה לטובת בנה. משהלכו בני הזוג לעולמם – נאבקו ילדיהם על גורל הירושה.
בעוד בנה של האישה ביקש לקיים את צוואתה האישית ככתבה וכלשונה, טענו הבנות של המנוח שהצוואות ההדדיות בשילוב הסכם הממון גוברים עליה ומצדיקים לחלק את הירושה שווה בשווה בין כלל היורשים. לטענתן, בעריכת צוואתה המאוחרת הוליכה המנוחה את אביהן שולל, ואין לבית המשפט לתת יד למעשה הרמאות שלה.
השופט שני הסביר שהמחלוקת בין הצדדים הינה משפטית באופיה, ונוגעת לשאלה מה דין צוואה הדדית שהוכנה טרם כניסתו לתוקף של תיקון 12 לחוק הירושה, ואשר אחד השותפים לה ערך צוואה מאוחרת יותר.

הוא הבהיר שאין משמעות לעובדה שלצוואה ההדדית צורף הסכם ממון, באופן שהופך את שניהם לגוברים כביכול על הצוואה המאוחרת, "שהרי הפסיקה הבינה גם באין הסכם ממון, כי עריכת צוואה מאוחרת פוגעת בעקרון ההסתמכות ולמרות זאת הכשירה אותה".
בפסק הדין צוינה עובדת עיסוקו של המנוח כעורך דין "בכיר ומכובד", שאין ספק שידע ששינוי צוואה הדדית באמצעות צוואה מאוחרת נתפסה בתקופה שלפני תיקון 12 לחוק כמעשה לגיטימי, כך שהיה ער לסיכון שאשתו תערוך בעתיד צוואה סותרת.
השופט הדגיש שטענת הבנות שלפיה אביהן לא ידע על הצוואה המאוחרת לא הוכחה, ויש סיכוי לא מבוטל שלא רק שהיה מודע לסיכון האמור - אלא אף השלים עימו. הוא התייחס לפסיקה הנוגעת לתקופה שקדמה לתיקון 12 והסביר כי באופן כללי היא קובעת שאם אין בצוואה ההדדית הוראה כלשהי המגבילה את בן הזוג שכנגד - הוא חופשי לערוך צוואה חדשה שסותרת אותה.
משאין בצוואות ההדדיות שעליהן חתמו המנוחים הוראה מגבילה שכזו, נקבע שהמנוחה הייתה רשאית לערוך את צוואתה המאוחרת, כך שהיא תקפה לכל דבר ועניין. לפיכך ההתנגדות נדחתה והבנות של המנוח חויבו לשלם לבן זוגתו הוצאות משפט בסך 80 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד בעז קראוס ועו"ד נועה בינדר שטיינברג
• עו"ד שמואל גרוס עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין