בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים של כ-200 אלף למורה לריקוד שעבד כ-20 שנה בסטודיו B, אף שהתפטר בעצמו. השופטת תמר עציון פלץ קבעה שאי-תשלום שכר בגין חצי חודש ואי-העברת הפרשות שנוכו משכרו לקרן הפנסיה מהווים הרעה בתנאי העבודה שמצדיקים את התפטרותו.
התובע עבד כמורה בסטודיו לריקוד וכושר – "סטודיו B" בתל אביב, החל משנת 2000 ועד להתפטרותו ב-2020. במשך השנים הבעלות בסטודיו התחלפה כך שהוא עבד תחת שלוש מעסיקות שונות. המעסיקה הראשונה התפרקה ולכן הוא הגיש את תביעתו באמצעות עו"ד דפנה אזולאי רגב נגד המעסיקות השנייה והשלישית.
לדבריו, עם פרוץ מגפת הקורונה במרץ 2020 הוא הוצא לחל"ת ובמאי אותה שנה נאלץ להתפטר בשל אי-תשלום מחצית משכר חודש מרץ ואי העברת הפרשות שנוכו משכרו לקרן הפנסיה בחודשים הסמוכים להתפטרותו.
לדבריו מדובר היה בהרעת תנאים ולכן מדובר בהתפטרות בדין מפוטר המזכה אותו בפיצויי פיטורים. עוד הוא תבע מהמעסיקה השנייה דמי נסיעות, דמי חגים וגמול שעות נוספות בגין עבודה בשבת, ומהמעסיקה השלישית תבע תשלום פדיון חופשה, דמי הבראה ועוד.
המעסיקה השנייה טענה שאם נותרו תשלומים הם חלים על המעסיקה השלישית לפי הסכם המכירה ביניהן ולפי החוק. המעסיקה השלישית טענה שהשכר שלא שולם והסכומים שנוכו מהווים סכום זניח שלא מצדיק התפטרות בדין מפוטר.
אבל השופטת עציון פלץ קבעה כאמור שהתובע התפטר בדין מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורים. היא הסבירה שלפי הפסיקה, אי-תשלום שכר וניכוי סכומים ללא העברתם לקרן הפנסיה מהווים הרעת תנאים מוחשית ואין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו בנסיבות כאלה. נקבע שהסכומים אמנם לא מהותיים ומסתכמים באלפי שקל בודדים, אך הם נגזרים מהיקף משרתו של התובע שעבד במשרה חלקית בלבד.
עוד נקבע כי הוכח שלמרות החלפת הבעלויות בסטודיו, רציפות העסקתו של התובע נמשכה ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל שנות עבודתו בסטודיו B, שכן מדובר באותו מקום עבודה. חובת התשלום הוטלה על המעסיקה השלישית והאחרונה בהתאם לחוק פיצויי פיטורים וחוק הגנת השכר.
בנוסף, המעסיקות השנייה והשלישית חויבו יחד בתשלום דמי נסיעות שלא שולמו למורה החל מ-2016, המועד שבו פנה לנתבעות בבקשה להסדרת התשלום.
עוד נקבע שהוא זכאי להשלמת גמול עבור שעות עבודה בשבת, שבהן שולם לו שכר של 125% במקום 150% כמתחייב בחוק שעות עבודה ומנוחה. השופטת ציינה כי מדובר בזכות קוגנטית, כלומר שהעובד לא יכול לוותר עליה, ואין לראות בו כמי שהסכים לפגיעה בזכותו אפילו אם לא התלונן על כך בפני המעסיקות. כמו כן התקבלה תביעתו לתשלום דמי חגים והבראה, פדיון חופשה, אי מסירת הודעה לעובד, אי הפקדות לתגמולים ולפיצויים בגין שעות שבת.
בסך הכל נפסק לתובע פיצוי של 199,026 שקל (כאשר על חלק מהסכום תתווסף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה), וכן הוצאות משפט בסך 28 אלף שקל. בתוך כך, תביעה אישית שהגיש נגד מי שהייתה בעבר בעלת המניות בסטודיו נדחתה והוא חויב ב-3,000 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד דפנה אזולאי-רגב
• ב"כ נתבעים 1-2: עו"ד איריס בודנהיימר
• ב"כ נתבעים 3-4: עו"ד מני גולדהבר ועו"ד אביגיל כץ
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
