בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי של כ-532 אלף שקל לפקחית בשיטור העירוני בשוהם שהוטרדה מינית בידי שוטר שעבד לצדה. השופט דורון יפת מצא כי ההטרדות גרמו לה לנכות נפשית ותפקודית, ומי שישלמו את הסכום יהיו השוטר והמועצה המקומית.
באוגוסט 2018 החלה התובעת (34) לעבוד במחלקת הביטחון של המועצה המקומית. במסגרת השיטור המשולב היא שובצה למשמרות עם הנתבע, המבוגר ממנה ב-29 שנה, והחל לעבוד כשוטר עוד בטרם נולדה. בפסק הדין צוין שהוא היה גורם הסמכות המקצועית הבכירה בניידת, ובעל היכולת להשפיע על עתידה המקצועי.
אילוסטרציה
(צילום: הרצל יוסף)
נקבע שבמשך כחצי שנה הוא הטריד אותה מינית במעשים ובהתבטאויות. בשני מקרים נצמד אליה מאחור, כרך את ידו סביבה תוך חניקתה, והריח את צווארה ושערה. במקרים אחרים, במהלך נסיעה בניידת, אחז בידה וביצע באמצעותה תנועות מעל איבר מינו. לכך התווספו אמירות ובדיחות מיניות.
באפריל 2019 ביקשה הפקחית שלא לעבוד איתו וסיפרה לממונים עליה על ההטרדות. בהמשך התלוננה במח"ש (שם נסגר התיק), ופנתה גם למנהלת משאבי האנוש במועצה. העסקתה הסתיימה ביוני 2020.
ההליך עבר דרך ארוכה. בפסק דין ראשון, מינואר 2024, חויב השוטר ב-100 אלף שקל בגין ההטרדות, אך נדחתה תביעת הפקחית לפיצוי בגין נזקיה הנפשיים. במקביל חויבה המועצה בפיצויים בשל ליקויים בטיפול בתלונה ופיטורים שלא כדין. בערעור לבית הדין הארצי חויבה המועצה בסכומים נוספים בעילת ההתנכלות, ואף הוחלט להחזיר את התיק לאזורי לצורך בירור הנזק הנפשי שנגרם לפקחית.
עו"ד נתן לבובלצורך ההכרעה מונתה פסיכיאטרית מטעם בית הדין. היא קבעה כי הפקחית סובלת מנכות נפשית קבועה של 20%, שמתוכה 15% נובעים מאירועי ההטרדה ו-5% ממצב קודם. השוטר והמועצה חלקו על מסקנותיה, אך השופט יפת אימץ את חוות דעתה, והוסיף שגם נכותה התפקודית עקב ההטרדות עומדת על שיעור זהה, כלומר 15%.
בתוך כך נדחתה טענת הנתבעים כי מצבה הקודם של הפקחית הגביל באופן משמעותי את יכולתה התעסוקתית, באופן המצמצם את הנזק שניתן לייחס להטרדות. השופט הבהיר כי חרף קשיים כאלו ואחרים שחוותה עוד בטרם האירועים, התובעת הייתה מסוגלת להשתלב בשוק העבודה, בעוד שלאחריהם חלה החמרה במצבה שפגעה ביכולתה לעשות כן.
בסופו של דבר נפסקו לפקחית 532,273 שקל בגין נזקיה, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות רפואיות. מהסכום ינוכו תגמולי ביטוח לאומי רלוונטיים.
נקבע כי השוטר והמועצה חבים בפיצוי ביחד ולחוד, כאשר בחלוקה הפנימית ביניהם יישא השוטר במרבית האחריות (85%). לצד זאת הודגש כי אמנם "מידת האשמה המוסרית רובצת בעיקר על כתפיו", אך מנגד המועצה אינה "משתתף חופשי", לנוכח אחריותה כמעסיקה ומחדליה בטיפול בתלונה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד חגי קלעי ואייל וייס
• ב"כ המועצה: עו"ד עמיחי ויינברגר ולין תבל
• ב"כ השוטר: עו"ד שרון דרורי
• עו"ד נתן לבוב עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
