בשנים האחרונות הריח באשקלון השתנה. לא כי לא היה בה אוכל טוב קודם לכן. להפך. פלאפליות ותיקות, מסעדות עדתיות ומטבחים ביתיים היו במשך שנים חלק מהזהות המקומית. אולם לצד המסורת הזו צומחת כיום סצנה חדשה של בתי קפה, מסעדות שף ומתחמי אוכל שמוסיפים לעיר רובד קולינרי חדש.
טרנד הקולינריה שכבש את הרשתות החברתיות ואת מרכזי הערים הגדולות הגיע גם לאשקלון, כאשר בתי קפה מעוצבים, ברי יין, מסעדות שף, מטבחים בינלאומיים ומתחמי אוכל פתוחים מצטרפים בזה אחר זה למפת הבילוי המקומית. מה שפעם הצריך נסיעה למרכז או לערים אחרות, ניתן למצוא כיום במרחק דקות מהבית, ולעיתים מול אחד הנופים היפים בישראל.
כדי להבין את השינוי כדאי להתחיל דווקא בלב אחת השכונות הוותיקות והמזוהות בעיר: אפרידר.
אפרידר והמרינה: בין נוסטלגיה להתחדשות
מי שמסתובב היום במרכז אפרידר עשוי להתקשות להאמין שמדובר באחד ממרכזי המסחר והבילוי הוותיקים באשקלון. האזור, שהיה במשך שנים מוקד מפגש מרכזי עבור התושבים, זוכה לפריחה מחודשת והפך לאחד המוקדים המסקרנים בסצנת האוכל המקומית.
בין החנויות הוותיקות והמוסדות המוכרים צצים בתי קפה חדשים, מאפיות בוטיק, ברי יין ומקומות בילוי במגוון סגנונות וטעמים. אפשר לפתוח את הבוקר עם קפה ומאפה טרי, להמשיך לארוחת צהריים באחד המטבחים החדשים ולחזור בערב לכוס יין או לקוקטייל.
פודטראקים לאורך טיילת החוף
(צילום: סיון מטודי)
אחד הביטויים הבולטים להתחדשות הוא בית קפה הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ולצידו בתי קפה בעלי קונספטים ייחודיים, ביניהם גם בית קפה בהשראה יפנית. החיבור בין עסקים משפחתיים ותיקים למיזמים קולינריים צעירים יוצר מפגש מעניין בין דורות, סגנונות וקהלים.
ואם אפרידר מייצגת את ההתחדשות האורבנית, המרינה והטיילת מציעות חוויית בילוי מסוג אחר. בין סירות המפרש, רחש הגלים ובריזת הים התפתחה לאורך השנים סצנת בילוי המשלבת אוכל טוב עם נוף ללא תחרות.
המרינה, מסמליה המזוהים של העיר, מושכת אליה מסעדות, בתי קפה ומקומות בילוי המאפשרים ליהנות מארוחת בוקר מול היאכטות, מארוחת ערב רומנטית או מבילוי משפחתי לצד המים. לאורך טיילת החוף התפתח בשנים האחרונות גם מוקד קולינרי חדש בדמות מתחמי פודטראקים, המציעים חוויית אוכל קלילה ובלתי אמצעית באוויר הפתוח.
הסדרת הפעילות של הפודטראקים במתחמים הייעודיים לאורך השנה כולה הפכה את הבילוי מול הים לחלק בלתי נפרד מחיי הפנאי בעיר, גם מחוץ לעונת הקיץ.
חצר סרקופגים
(צילום: סיון מטודי)
כשהאוכל פוגש היסטוריה וים
מאחורי המקומות החדשים עומדים יזמים, בעלי מסעדות ואנשי קולינריה שבוחרים להשקיע באשקלון ולפתח בה קונספטים חדשים. לצד אוכל הרחוב המזוהה שנים רבות עם העיר, הולך ומתרחב גם ההיצע של מסעדות שף ומטבחים המעניקים מקום לחומרי גלם איכותיים, לטכניקות בישול ולחוויית אירוח מוקפדת.
גם הרשתות החברתיות הפכו לחלק מרכזי בסיפור. סרטונים של מנות מושקעות, צילומים של בתי קפה מעוצבים והמלצות של יוצרי תוכן חושפים קהלים חדשים למקומות שנפתחים בעיר ומגבירים את העניין בסצנה המקומית.
אבל הקולינריה היא רק חלק אחד מהשינוי. לצידה מציעה העיר שילוב יוצא דופן של חופי ים, אתרי עתיקות, פארקים רחבי ידיים, אומנות ומורשת בת אלפי שנים.
לאורך ההיסטוריה הייתה אשקלון עיר נמל מרכזית ושמה נזכר במקורות עתיקים. את שכבות ההיסטוריה שלה אפשר לפגוש גם כיום. בגן הלאומי אשקלון צועדים בין שרידים ארכיאולוגיים מרשימים ונפגשים בחיבור נדיר בין עתיקות לים. חצר הסרקופגים בשכונת אפרידר מציגה ארונות קבורה רומיים, המעידים על עברו העשיר של היישוב.
גם חובבי האומנות ימצאו בעיר עניין. בבית עלי ההיסטורי מוצגת התערוכה "מוזאיקה עכשווית", המפגישה בין אומנים מקומיים לאמנות הפסיפס, ובמוזיאון החאן, השוכן בלב העיר העתיקה, הקהל מוזמן להיחשף לסיפורה של אשקלון, באמצעות תערוכות אמנות ותוכן מתחלפות.
חיבור נדיר בין עתיקות לים. הגן הלאומי אשקלון
(צילום: אקליפס מדיה)
מוקד המשיכה הירוק למשפחות
בצד השני של העיר, בשכונת אגמים, מחכה חוויה מסוג שונה. האקו־פארק, שבמרכזו אגם מלאכותי הניזון ממי גשמים, הפך למוקד משיכה למשפחות, לחובבי טבע ולצפרים. סביב האגם אפשר ליהנות משבילי הליכה, מרחבי דשא ופינות ישיבה, ולצפות במגוון עופות מים.
בשנה האחרונה נוספה למקום אטרקציה בולטת במיוחד: מתקן משחקים עצום בדמות אריה, המשלב מגלשות, מתקני טיפוס, תאורה ומוזיקה, והפך במהירות לאחד המקומות המבוקשים בעיר עבור משפחות עם ילדים.
כך נוצר באשקלון שילוב שמעט ערים יכולות להציע במרחקים קצרים יחסית: להתחיל את הבוקר בין שרידים עתיקים, להמשיך לקפה במרכז עירוני מתחדש, לטייל לצד אגם ולסיים את היום בארוחה מול הים.
אשקלון של היום מציעה הרבה יותר מעוד תחנת עצירה בדרך דרומה. היא עיר שאפשר לגלות דרך הטעמים שלה, דרך הרחובות הוותיקים שמתחדשים, דרך הסיפורים המסתתרים בין העתיקות ודרך הים שמלווה כמעט כל חוויית בילוי. בין קפה בוקר באפרידר, טיול משפחתי לצד האגם, מפגש עם אלפי שנות היסטוריה וארוחת ערב מול השקיעה, נדמה שהיא מצליחה לחבר בין כל העולמות.
מתחם האריה
(צילום: אשר דיין)
שני מסלולים ליום מושלם באשקלון
מסלול 1: יום של קפה, תרבות ושקיעה
את היום מתחילים במרכז אפרידר, באחד מבתי הקפה המעוצבים שהפכו לסמל ההתחדשות המקומית. לאחר ארוחת בוקר אפשר לבקר בחצר הסרקופגים ולהמשיך לבית האומנים, בית עלי, ובו תערוכות מתחלפות וחיבור בין ההיסטוריה המקומית ליצירה עכשווית.
אחר הצהריים יורדים אל המרינה, מטיילים בין היאכטות וממשיכים לאורך הטיילת. לקראת השקיעה אפשר לעצור לארוחת ערב באחת המסעדות על קו המים או לבחור באחת מעגלות האוכל והפודטראקים הפועלים באזור.
המרינה
(צילום: אקליפס מדיה)
מסלול 2: יום משפחתי בין טבע, היסטוריה וים
את הבוקר פותחים באקו־פארק בשכונת אגמים. לצד האגם ומרחבי הדשא יכולים הילדים ליהנות ממתקן האריה הענק המתנשא לגובה של כ־ 13 מטרים ומציע מגלשות, מנהרות ומתקני טיפוס.
מהאקו־פארק ממשיכים לגן הלאומי תל אשקלון, למסע בזמן בין חומות עתיקות, שרידים ארכיאולוגיים והשער הכנעני הקדום, הנחשב לשער המקושת
העתיק בעולם. בתום הטיול נוסעים לכיוון המרינה והטיילת, בוחרים בין מסעדה משפחתית ובין ארוחה קלילה במתחם הפודטראקים, ומסיימים את היום מול הים והשקיעה.
אקו־פארק, מוקד בילוי ופנאי סביב אגם אקולוגי ייחודי
(צילום: אקליפס מדיה)
"מבקרים מופתעים לגלות כמה יש לעיר להציע"
השף ויוצר התוכן ניר בוחניק מסביר איך הפכה העיר מיעד מקומי לסצנה קולינרית מסקרנת, שמושכת מבקרים מחוץ לעיר
"בעיניי, ה־DNA הקולינרי של אשקלון הוא כור ההיתוך שלה. כמו בישראל כולה, גם כאן נפגשים מטבחים, עדות ותרבויות שונות, מהמטבח האתיופי והערבי ועד השפעות אירופיות ואסייתיות”, אומר ניר בוחניק (27), שף, יוצר תוכן קולינרי, יועץ למסעדות ומרצה בתחום האוכל, שנולד וגדל באשקלון ועם כיום מתגורר ופועל באזור. לדבריו, “לצד המסורת נוספו עם השנים גם השפעות מודרניות, והחיבור ביניהן יצר סצנה מגוונת ומעניינת.
טעמים, צבעים ואווירה טובה
( צילום: אחי בנאי)
"אחד השינויים המשמעותיים בעיר הוא הפיתוח של אזורים שבעבר לא מימשו את הפוטנציאל שלהם. פיתוח המרחב הציבורי ושיתוף הפעולה עם יזמים אפשרו למקומות חדשים להיפתח. חצר הסרקופגים היא דוגמה טובה לכך. אחד המקומות הבולטים שם הוא קופי קלאב, שלדעתי, לא נופל ממקומות מצוינים בתל אביב".
בוחניק מצביע גם על השינוי המשמעותי שמתרחש ברצועת החוף ובאזור דלילה: "אשקלון היא עיר של ים, עם תרבות של גלישה, צלילה ודיג, ולכן טבעי שגם הקולינריה שלה מתפתחת סביב דגים, פירות ים ומטבחים עכשוויים. לצד אלה קיימת גם מסורת קולינרית ארוכת שנים. מסעדת ניצחון הרומנית, למשל, הייתה במשך שנים מוסד מקומי, וכיום פועלת מחדש באזור החאן בעיר העתיקה.
קולינריה עילית. מרכז אפרידר
( צילום: אחי בנאי)
"אני זוכר שכשהייתי לוחם באגוז, לעיתים הסתייגתי מלספר שאני מאשקלון. אנשים הכירו בעיקר את הצדדים הפחות טובים של העיר. היום אני אומר בגאווה שאני אשקלוני. אני רואה את השינוי לא רק במסעדות, אלא גם באווירה ברחובות ובחופים. יש עגלות קפה, פעילויות יוגה ופילאטיס, מפגשים קהילתיים ומקומות בילוי חדשים. שכונות כמו עיר היין ואגמים ממשיכות להתפתח, והעיר כולה משתנה.
"היום, כשאנשים מבחוץ מגיעים לאשקלון, הם מופתעים לגלות כמה יש לה להציע. מבחינתי, זה אולי השינוי המשמעותי ביותר. אני כבר לא מרגיש צורך להסביר למה אני מאשקלון. אני פשוט גאה בזה".
