מילואימניק לא מתרוקן מחובותיו ההוריות: כך הבהיר לאחרונה השופט איתי כרמי מבית המשפט למשפחה בנוף הגליל. דבריו נאמרו כביקורת על אב לילד שמצד אחד עתר להטיל קנסות על האם בטענה שמנעה ממנו זמני שהות עם בנו, ומצד שני החמיץ במו ידיו הזדמנויות פז למפגשים, בפרט במהלך שירותו במילואים.
ההורים ניהלו זוגיות קצרה שממנה נולד בנם. לאחר שנפרדו החלו לנהל הליכים משפטיים רבים, עד שלדברי השופט אלה הפכו לשגרה של ממש, ולא לאמצעי ליישוב סכסוכים. בין היתר הוגשה ביניהם תביעה לקביעת זמני שהות, שביולי אשתקד הגיעה לסופה עם מתן פסק הדין המסדיר את מתכונת המפגשים עם הקטין.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אלא שהאב טען שהאם מפרה באופן שיטתי את זמני השהות שנקבעו לבנם במחיצתו, לרבות בעת חזרתו משירות מילואים ארוך. הוא הוסיף שהיא מונעת ממנו קשר טלפוני עם הבן, מסיתה אותו נגדו, מייצרת ניכור הורי ופוגעת בדמותו ההורית. הוא ביקש לחייב אותה באמצעות קנסות לאכוף את זמני השהות.
מנגד טענה האם שדווקא האב הוא זה שמפר את זמני השהות לאורך חודשים רבים, עקב שירות מילואים ומבלי לדאוג לחלופה. היא הכחישה את טענת הניכור ההורי וציינה כי אדרבא, היא מעודדת את בנה להיפגש עם אביו, אלא שהילד מסרב בשל "חוויות מורכבות שעבר אצלו".
לדבריה, בן זוגה לשעבר מאריך ומרבה הליכים באופן המסב מצוקה לבנם, ועל הרקע הזה היא עתרה לדחות את התביעה שלו על הסף.
ואכן, השופט כרמי התרשם שאיום על האם בקנסות לא נכנס תחת ההגדרה של טובת הילד, מה גם שלא הוכחו הפרות מובהקות מצידה בעניין זמני השהות. הוא הוסיף שמה שיתרום למצבו של הקטין זה "פחות התדיינות ויותר הורות".
בפסק הדין צוין כי מכל מקום, מהתנהלות האב עולה שהחמיץ הזדמנויות פז למפגשים עם בנו, באופן המונע ממנו לבוא בטענות לפרודתו. בהקשר זה אוזכר שירות המילואים הארוך, שבמהלכו לא הקפיד על זמני השהות ולא דאג למציאת חלופה.
עו"ד מארי שני עשהאל"חשוב לומר", כתב השופט, "שירות מילואים בהקשר של קיום זמני שהות נהנה ממעמד מיוחד - נוכח ארעיותו והיותו צורך לאומי, לעתים בעת חירום – ואולם אין בו כשלעצמו, ככלל, לפרוק את ההורה הנושא בו מחובותיו ההוריות".
הזדמנות נוספת שהחמיץ האב הייתה הגעת בנו אליו שלא בזמנים שלו. על אף רצון הקטין לישון אצלו – הוא פעל להחזירו לבית האם. חוסר העמידה על קוצו של יו"ד בזמני השהות תוארה גם מצדה של האם: צוין שהיא נסעה עם בנה לחו"ל למשך חודש רצוף בחופש הגדול, ובפעם אחרת אפשרה לו להיעדר מזמני השהות אצלה, על מנת שישתתף באירוע של האב.
"זוהי דוגמא טובה לכך שאין הסדרה הרמטית ומלאה של אירועי החיים היוצאים משגרה", כתב השופט. הוא תהה אם בכלל ניתן להגיע להסדרה כאמור, וחשוב לא פחות - האם נכון לעשות זאת. למסקנתו, הטלת קנסות לא רק שאינה מתאימה, אלא אף עלולה להעמיק את השבר המשפחתי, במקום לאחותו.
לפיכך בקשת האב נדחתה. הובהר כי אין בעצם ההכרעה על מנת לעודד אי-קיום זמני שהות כסדרם, או לגרוע מסמכותו של בית המשפט להטיל בעתיד עונשים על מי מההורים, מקום בו אלה מופרים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד מקסים ליפקין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מאיה הר ציון
• עו"ד מארי שני עשהאל עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
