בית המשפט המחוזי החיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חברת לאבטחת טיולים נגד רשות המסים, שאישרה לה רק חלק ממענק הקורונה שביקשה, וגם זאת באיחור של 68 יום מהמועד האחרון שנקבע בחוק. השופטת אורית וינשטיין מתחה ביקורת על התנהלות הרשות וכתבה בין היתר כי מענקי הקורונה נועדו לתת סיוע מהיר ויעיל לעסקים.
חברת "ב.ג. בטחון הצפון" עוסקת מאז 1999 בשירותי אבטחה, ליווי ומתן שירותי רפואה לטיולים ומחנות שבהם משתתפים ילדים ובני נוער. התפרצות מגפת הקורונה גרמה להפסקה מוחלטת של פעילותה ולהוצאתם לחל"ת של 134 עובדיה.
בהתאם לחוק לסיוע כלכלי לעסקים בתקופת הקורונה הגישה החברה בקשה למענק בגין השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים מאי-יוני 2020 וטענה כי היא זכאית למענק של כ-386 אלף שקל. אבל רשות המסים לא קיבלה את הבקשה במלואה ושילמה לה כ-214 אלף שקל בלבד.
החברה הגישה השגה, ומשלא התקבלה תשובה, הגישה גם ערר. במרץ 2021 הוגשה לתיק הערר החלטת הרשות בהשגתה של החברה ונקבע כי יש להקטין את המענק לכ-110 אלף שקל בלבד. בהחלטה נקבע כי השינוי נבע מבדיקה נוספת של נתוני השכר. החברה טענה כי ההחלטה בהשגה ניתנה בחלוף המועד שנקבע בחוק הסיוע הכלכלי (120 יום מהגשת ההשגה) כך שיש לקבל את הערר על הסף.
רשות המיסים טענה מנגד שאמנם חל עיכוב, אך מאחר שלא נקבעה בחוק סנקציה בגין איחור במתן ההחלטה בהשגה, המועד הקבוע בחוק אינו מחייב. היא הוסיפה כי החברה היא "עסק עונתי" מה שמצדיק חישוב המענק שלא לפי המקדם שנקבע בחוק.
עו"ד איתי הכהןצילום: ישראל מלובניועדת הערר קבעה שהמועד הקבוע בחוק להחלטה בהשגה הוא הנחיה לא מחייבת. לגופו של עניין היא קיבלה את הערר באופן חלקי וקבעה כי היותה של החברה "עסק עונתי" מהווה עילה סבירה לשינוי שנעשה על ידי הרשות. עם זאת, היא דחתה את אופן החישוב וקבעה שהחברה זכאית ל-214 אלף שקל.
על כך הגישה החברה ערעור למחוזי. היא טענה שההחלטה בהשגה ניתנה באיחור משמעותי ללא סיבה מוצדקת. לדבריה, מדובר בסחבת, בניסיון להתיש אותה, ויש להורות על קבלת הערר על הסף. עוד היא טענה כי לא ניתנה לה זכות להגיב לטענת ה"עסק העונתי" שמהווה הרחבת חזית.
ואכן, השופטת אורית וינשטיין קיבלה את שתי טענות החברה במלואן. היא קבעה שהרשות איחרה במתן ההחלטה בהשגה ב-68 ימים ללא הסבר או הצדקה. עוד צוין כי מאחר שתכלית החוק היא לקדם בזריזות את מתן המענקים על מנת לספק לעסקים "חמצן", לא ניתן לעכב את ההחלטה מעבר למועד הקבוע בחוק וצריך היה לקבל את הערר בשל האיחור.
בפסק הדין נקבע כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר בכך שביססה את הכרעתה על טענת ה"עסק העונתי" מבלי לקבל את עמדתה של החברה ותוך פגיעה בזכות הטיעון שלה. היא הוסיפה כי קביעת הוועדה שהחברה היא "עסק עונתי" אינה מבוססת. השופטת הבהירה לרשות שהמענקים המגיעים לבעלי העסקים מכוח החוק אינם "נדבה" והם כאוויר לנשימה עבורם והתנהלות הרשות במקרה זה לא הייתה ראויה. הרשות חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 45 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד מיכל פוירשטיין-ריינפלד
• ב"כ המשיבה: עו"ד רונית ליפשיץ מפרקליטות מחוזי חיפה (אזרחי)
• עו"ד איתי הכהן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
