בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי עתירה שהגיש שוכר מחסן בעיר נגד העירייה ומנהל הארנונה, שהחליטו לחייב אותו רטרואקטיבית ב-863,194 שקל. השופטת אביגיל כהן ציינה שמתוך עשר שנות השומה, בשמונה מהן העירייה כלל לא ידעה שהנכס מושכר ולא שלחה דרישות תשלום, ולכן יש לחייב את בעליו בארנונה עבור השנתיים האחרונות בלבד.
לטענת העותר, מאז 2009 הוא שוכר מחסן בתל אביב לצורך עסק של תיקים ומוצרי עור שברשותו. לטענתו, בהסכם השכירות נקבע כי דמי השכירות כוללים את כל ההוצאות, לרבות ארנונה ומים. בשלב מסוים, לאחר כמעט עשור של שכירות, הוא קיבל דרישות תשלום חוב ארנונה רטרואקטיביים לתקופה החל מתחילת השכירות ואילך, הכוללים הפרשי ריבית.
זמן קצר לאחר קבלת ההודעות חשבונו עוקל בגובה סכום החוב (863,194 שקל), וזאת "בלחיצת כפתור" וללא מסמך המספק מידע בדבר החוב. בעתירה שהוגשה בנובמבר 2018 הוא טען שבהתאם לחוזה השכירות הוא אינו אחראי לתשלומי הארנונה ולא קיבל הודעת שומה מהעירייה, כך שאין מקום לחייבו בתשלומים רטרואקטיביים. לדבריו העירייה התרשלה משך כל השנים בבדיקת הנכס ועליה לשאת באחריות לאי-תשלום הארנונה. הוא הוסיף שלא היה מקום שיוטלו עליו עיקולים בטרם הומצאה לו הודעת שומה.
העירייה ומנהל הארנונה טענו מנגד כי אין מחלוקת שהוא שכר את הנכס בתקופה הרלוונטית לשומה. יוצא, לשיטתם, כי הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ועליו מוטלת החובה לוודא שתשלומי הארנונה משולמים. לדבריהם, הסכמות העותר והבעלים בנוגע להתחשבנות הכספית ביניהם הם לא עניינה של העירייה.
השופטת כהן הבהירה שאין מחלוקת כי העותר שכר את הנכס בתקופה המדוברת. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם מוצדק לחייב אוותו בחיוב למפרע. היא הסבירה שבהתאם לפסיקת העליון, חיוב רטרואקטיבי בארנונה ככלל אינו תקף אלא אם התקיימו טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו זאת.
בפסק הדין צוין שבמסגרת השיקולים להטלת חיוב רטרואקטיבי ישנה חשיבות בין היתר לשאלה מיהו האשם בכך שהחיוב נגבה בדרך זו. נקבע שהנכס שאותו הוא שוכר חויב בארנונה רק החל ממרץ 2016, כאשר "לפני שנת 2016 לא התקיים חיוב ומדובר בחיוב שנברא יש מאין – רק בדיעבד".
השופטת קבעה שהמשיבים לא הצליחו להראות שמתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לחייב את העותר בארנונה לפני מועד זה. היא ציינה כי עד שהעירייה בדקה את הנכס ב-2016 היא כלל לא ידעה על שוכר שמשתמש בו. היא הוסיפה כי המשיבים מתעלמים מטענת העותר שלפיה הוא פטור מתשלום ארנונה לפי חוזה השכירות.
לעומת זאת, החל ממרץ 2016 דרישת העירייה לתשלום ארנונה בגין הנכס כבר הייתה ידועה, כך שאין הצדקה לפטור את העותר מתשלום החוב שהצטבר מאז מועד זה. לפיכך השופטת קבעה כי על העותר לשלם ארנונה עבור שנתיים מתוך עשר שנות השומה שבמחלוקת.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותר: עו"ד דוד גואטה
• ב"כ המשיבים: עו"ד נטלי בן דוד יוסף
• עו"ד ירון נדם עוסק באזרחי מסחרי
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
