הפגזות אמריקניות וישראליות על תשתיות דלק איראניות, הפגזות איראניות על תשתיות ושדות נפט של המדינות במפרץ, וכמובן הסגירה הכמעט הרמטית של מיצרי הורמוז על ידי האיראנים - כל אלו הביאו לאחד המשברים החמורים ביותר באנרגיה העולמית. הצרכנים הפרטיים כבר מרגישים את זה בתחנות הדלק המקומיות, אבל הכלכלות העולמיות תתחלנה להרגיש את ממדי ההדף הללו בעליות המחירים שיפגעו כמעט בכל ענף במשק: מהתיירות, דרך הגסטרונומיה, ועד לחשבונות האנרגיה של בתים פרטיים.
הסגירה של מיצרי הורמוז היא הבעיה הקריטית מכולן כרגע. דרך המצרים הצרים הללו, והקרובים כל כך לקו החוף האיראני, עוברת בכל יום כמות של כ-20% מייצוא הנפט והאנרגיה העולמיים. כעת, ערב הסעודית מנסה למצוא פתרון לבעיה הזו, כשהיא מפנה עוד ועוד נפט לצינורות הנפט שלה הבנויים ממזרח למערב, ובכך מוצאת מעקף למצרים.
כרגע מדובר בתשתית האסטרטגית החשובה ביותר באזור. לא רק שהממלכה הסעודית מסוגלת להעביר ממסופי הייצור שלה במפרץ הפרסי נפט בכמויות גדולות למסופי ייצוא על הים האדום, אספקת נפט שיכולה לאזן במעט את האינפלציה במחירי חביות הנפט ולמתן את המשבר הכלכלי העולמי, אלא שסעודיה היא אחת מהמדינות שיותר דוחקות בטראמפ להמשיך בהפצצות על איראן, והאלטרנטיבה שמצאה יכולה לעזור לטראמפ להיענות לבקשה שלה.
מערכת הצינורות הללו, הנקראת "פטרוליין", נמתחת על גבי 1,200 קילומטר וחוצה את כל שטח המדינה. היא נבנתה ב-1981, במהלך המלחמה ארוכת השנים בין עיראק לאיראן ונועדה לתת לסעודים אלטרנטיבה קרקעית למקרה שאזורי השייט הימיים ייחסמו. 44 שנים לאחר מכן, המערכת הזו ממלאה את יעודה. הצינור הראשוני נבנה בקוטר של 48 סנטימטרים והיה מסוגל להעביר כמויות של 1.85 מיליון חביות ליום. בתחילת שנות התשעים הוגדל קוטר הצינור ל-58 סנטימטרים. מאז חלו בו עוד שיפוצים ושידורגים שהביאו אותו ליכולת העברה של שבעה מיליון חביות נפט ביום.
עד לתחילת המלחמה, ובגלל שהערוצים הימיים לא היו סגורים, צינור הנפט הזה העביר "רק" 2.8 מיליון חביות נפט ליום, וכיום הוא כבר מעביר דרכו כמות כמעט כפולה של נפט. אמין נאסר, מנכ"ל ענקית הנפט הסעודית "אמוקו", הבטיח אתמול שבימים הקרובים "צינור הנפט יגיע לתפוקה המלאה שלו. חמישה מיליון חביות יהיו מיועדות לייצוא, ועוד שני מיליון לשימוש מקומי". העברת לוגיסטיקת אספקת הנפט ממיכליות בים לצינורות עזרה לסעודיה לשמור על רמה של 70% ייצוא נפט מהייצוא הרגיל שלה, והפכה את הטרמינלים שלה בים האדום למסופי הנפט העמוסים בעולם.
השימוש במערכת צינורות הנפט מנעה מהסעודים קטסטרופה אחרת: אי יכולת לשנע את הנפט לייצוא הייתה מביאה את מיכלי ומחסני אחסון הנפט להיקף אחסון מלא, והייתה גורמת לסעודיה להפסיק לקדוח נפט. מצד שני השימוש בצינורות הנפט ובטרמינלים בים האדום יוצר גם מספר בעיות: מיכליות הנפט הופכות שוב לפגיעות מאוד מידי החות'ים, בעלי בריתם של האיראנים, האיראנים עצמם יכולים לראות במערכת הצינורות ובמסופים בים האדום מטרות לפגוע במעקף הסעודי, ואילו מערכת צינורות הנפט עצמה לא בנויה לעבוד בתפוקה כזו לאורך זמן. היא נבנתה כפתרון זמני לבעיה דחופה בייצוא הנפט.
גם באיחוד האמירויות קיימת מערכת צינורות נפט באורך של 400 קילומטר בין המדינה למפרץ עומאן. אבל פה מדובר במעבר של כ-1.5 מיליון חביות ליום, הרבה פחות מהייצוא הרגיל דרך ההורמוז. מערכות צינורות נוספות להעברת נפט נמצאות גם בין קטאר לאיחוד האמירויות ועומאן, ואילו שיחות על שיפוץ וחידוש מערכת הצינורות בין ערב הסעודית לצידון שנבנתה ב-1950 ונסגרה ב-1990, כבר נמצאות על הפרק, ואילו הממשלה העיראקית כבר רמזה בשנה שעברה כי תקים מערכת צינורות בין שדות הנפט שלה לבין עיר הנמל עקבה.
