חסימת מצר הורמוז היא בעצם מנוף הלחץ האסטרטגי העיקרי שאיראן יכולה ומפעילה כעת נגד ארצות הברית ובעלות בריתה - המפרציות הערביות הסוניות. החסימה מאיימת על הכלכלות העיקריות של אסיה ואירופה מפני שחמישית מצריכת האנרגיה שלהן עוברת דרך המצר ממדינות המפרץ המפיקות נפט, כולל איראן. 10% מצריכת הנפט של סין - שהיא קונה בזול מאוד - היא למעשה מבריחה מאיראן שמוטלות עליה סנקציות אמריקניות חמורות האוסרות עליה לייצא נפט וגז.
הודו מקבלת חלק גדול מהגז הנוזלי שהיא זקוקה לו, בעיקר עבור משקי הבית לבישול, מהמפרץ הפרסי: מקטאר, מעיראק, מכוויית וממדינות אחרות. כלכלנים באירופה מעריכים שאם המצר יישאר חסום עוד כמה שבועות, מחירי הנפט יאמירו לכדי 140 דולר לחבית - מה שעלול לגרום למיתון מסוים בכלכלה העולמית ולהאטה בקצב הצמיחה של מרבית מדינות האיחוד האירופי. אם החסימה תימשך מעבר לכמה שבועות, מעריכים הכלכלנים, זה יגרום לפגיעה של ממש בצמיחה העולמית.
חסימת מצר הורמוז פוגעת אנושות במפרציות הסוניות, שאמנם מרוויחות מהעלייה הנוכחית במחירי האנרגיה בשוק העולמי, אבל צריכות לצמצם את תפוקת הנפט שלהן מפני שהן לא יכולות לייצא אותו ומפני שמתקני האחסון שלהן מלאים כבר עד אפס מקום.
סעודיה היא היחידה שבנתה לעצמה אלטרנטיבה עוקפת הורמוז. צינור הנפט מזרח-מערב החוצה אותה ומוביל כ-4 מיליון חביות נפט ליום משדות הנפט ומתקני הזיקוק בחוף המפרץ אל נמל ינבוע שלחוף הים האדום, שם הוא מועמס על מכליות המובילות אותו לאירופה. אבל גם זה לא עונה על הביקוש בשווקים.
ארה"ב עצמאית מבחינה אנרגטית ואף מייצאת נפט לשאר העולם, ולכן לא סובלת ישירות ממחסור באנרגיה בעקבות חסימת המצר האסטרטגי. אבל עליית מחירי הנפט בשוק העולמי כבר גרמה לעלייה של כ-40 סנט במחירי גלון בנזין (3.785 ליטר) או דיזל בתחנות הדלק האמריקניות. זו בשורה רעה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ שהבטיח לבוחריו להוריד מחירים לקראת בחירות אמצע הקדנציה שבעוד כמה חודשים.
די מרגיז לראות שהאיראנים בערמומיות ובפיכחות רבה מבצעים מתחילת המלחמה חסימה סלקטיבית של מצר הורמוז ובכך מקטינים את הנזק החומרי הנגרם להם ואת הפגיעה בתדמיתם הבינלאומית. הם מאיימים בפגיעה וגם פוגעים בכל המכליות שמנסות לעבור במצר, חוץ מאלה המובילות נפט וגז לסין ולהודו. בתמורה, סין לא לוחצת עליהם לפתוח את המעבר או לקבל את דרישות ארה"ב, והם מקבלים ממנה תמיכה מדינית באו"ם ומתחת לשולחן גם סיוע מודיעיני וגם הבטחה לסייע בשיקום אחרי שהמלחמה תיגמר.
הודו, שפנתה לאיראן בבקשה שלא תחסום את מכליות הגז הנוזלי השטות אליה, גומלת לטהרן בהודעה שהיא לא מצטרפת לקואליציה הימית הבינלאומית שטראמפ מנסה להקים כדי לאבטח מכליות שיעברו בשיירות דרך מצר הורמוז למרות האיום האיראני.
טרף קל
האיראנים לא צריכים להתאמץ הרבה כדי לחסום את המצר שרוחבו בנקודה הצרה ביותר הוא 21 מייל ימיים (כ-38 ק"מ) ויש בו שני נתיבי שיט בלבד עבור מיכליות כבדות: האחד מדרום לצפון, הנכנס אל תוך המפרץ הפרסי, והשני מוביל החוצה מהמפרץ. רוחב כל אחד מהנתיבים האלה, שיש ביניהם מרחב הפרדה צר, הוא כשני מיילים ימיים (3.6 ק"מ).
לרשות האיראנים עומד לא רק החוף הסלעי שלהם הגובל במצר לאורך מאות קילומטרים אלא גם שבעה איים, שהגדול שבהם הוא האי קשם, שמאפשרים לאיראנים להפעיל מבחר של אמצעים ושיטות נגד כל כלי שיט המנסה לעבור במקום נגד רצונם.
החל בטילי חוף-ים מדגם סיני ישן C802, כמו זה שבאמצעותו חיזבאללה פגע ב-2006 במלחמת לבנון השנייה בסטי"ל "חנית"; עבור לטילים בליסטיים נגד ספינות שהאירנים טוענים שיש להם. אמצעי חשוב נוסף הוא מוקשים ימיים למיניהם שהאיראנים יכולים להטיל במאות בנתיבי השיט ולחסום אותם לחודשים רבים. הם כבר עשו זאת בשנות ה-80 בזמן מלחמת איראן-עיראק בתקופה שמכונה "מלחמת המכליות" שהאמריקנים הצליחו לשים לה קץ.
בנוסף, יש להם סירות מהירות שמשמרות המהפכה משתמשים בהן כדי לתקוף בנחילים כלי שיט, כדי להשתלט עליהם או לפגוע בהם באמצעות טילים קצרי טווח, להצמיד להם מטעני נפץ ואפילו לשמש כסירות נפץ רובוטיות מתאבדות. הסירות האלה מצוידות במסילות שבאמצעותן אפשר להטיל מוקש ימי תוך כדי שיט סביב למכליות ולספינות המאבטחות אותן.
סנטקום (פיקוד המרכז של צבא ארה"ב) והפנטגון דיווחו אמנם שהשמידו את מרבית כלי השיט של הצי האיראני אבל אפשר להעריך בוודאות שנותרו להם עדיין כמה עשרות סירות מרוץ חמושות מהירות וגם טילי חוף-ים חבויים במערות שבחוף ובאיים שבמצר.
אמצעי תקיפה עיקרי שלישי שבידי האיראנים לחסימת המצר הוא רחפנים וכטב"מים תוקפים. האיראנים משתמשים כבר שנים בכלים אוויריים אלה כדי לפגוע בספינות שיש להן קשר לישראל, וברור שמכליות טעונות לעייפה בנוזל דליק הן טרף קל לכלים אלה. כמו כן חייבים להביא בחשבון את היכולות התת-מימיות של האיראנים, כולל צוללות נפץ מאוישות ורובוטיות.
המצב הנוח
לפי שעה, האיראנים נזהרים ונמנעים משימוש רב באמצעים האלה. הם פגעו אמנם בכמה מכליות באמצעות כטב"מים מתאבדים כדי לסמן שהם רציניים באיומים שלהם, אבל נמנעו משימוש בטילים ובסירות. ייתכן שהם שומרים את האמצעים האלה ונוספים לאפשרות שהאמריקנים ינסו לפתוח בכוח את המצר או פשוט מפני שהם חוששים שאם יגזימו ארה"ב וישראל יסירו את הכפפות ויפגעו להם בייצור ובייצוא הנפט, מה שירסק את מה שנשאר מכלכלת איראן.
בכל מקרה המצב הנוכחי נוח להם. תנועת המכליות במצר פסקה כמעט לחלוטין כתוצאה מהאיומים, חוץ מהמכליות ששטות להודו ולסין. עם זאת, יש בהירות ביחס לאפשרות שהאיראנים הטילו מוקשים למפרץ.
גורם בכיר בצה"ל דיווח לחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שהאיראנים כבר הטילו יותר מעשרה מוקשים ימיים גדולים למים בהורמוז. ככל הנראה אלה לא מוקשים רגילים המופעלים כשספינה נתקלת בהם או עוברת מעליהם אלא מוקשים גדולים שהאיראנים מתכוונים להפעיל מרחוק כשיחליטו.
הפנטגון לעומת זאת טוען שאין לו שום עדות או מידע מודיעיני אמין שהאיראנים הטילו מוקשים למי המפרץ. בכל מקרה, אם סנטקום יצטרך לפתוח את המצר, הוא יצטרך לצאת מנקודת הנחה שאכן יש מוקשים ולהפעיל אמצעים מיוחדים לשלייה ולנטרולם לפני שהוא מתחיל להעביר מכליות במצר, אפילו אם האיראנים כבר לא יגלו התנגדות.
להחזיק את האי כקלף מיקוח, אבל לא רק
אז מה ארה"ב יכולה לעשות? קלף מיקוח ומנוף לחץ אסטרטגי חשוב - אולי עוצמתי מדי - הוא האי חארג, שנמצא מול החוף המערבי של איראן ושבו מטעינים על מכליות 90% מהנפט שהיא מייצאת. אם האמריקנים ישתלטו צבאית על מתקני הנפט שבאי, איראן לא תוכל לייצא את הנפט בלי אישור מטראמפ וזה כמובן יפעיל לחץ כבד על המשטר בטהרן וגם בעקיפין על סין.
לפני כיומיים הציע סנטקום אופציה לנשיא להשתמש בחארג כקלף מיקוח לאכוף את פתיחת מצר הורמוז ומנוף לחץ כללי על האייתוללות. מטוסים אמריקנים הפציצו והרסו את כל המתקנים הצבאיים שמגינים על האי ועל מתקני הנפט, מה שמאפשר לכ-2,200 לוחמי מרינס שנמצאים בדרכם מיפן למפרץ להשתלט די בקלות על האי ולהחזיק בו. אם וכאשר זה יקרה, עתידה הכלכלי וסיכויי השיקום של איראן בתום המלחמה יהיו בידי הנשיא האמריקני.
בוושינגטון לא ממהרים לשלוף את הקלף הזה מחשש שאיראן תגיב עליו בנוסח "תמות נפשי עם פלישתים" ותנחית מכות גמול הרסניות וברוטליות על מתקני ושדות הנפט של המפרציות הערביות. לאיראנים יש אלפי טילים בליסטיים קצרי טווח, כטב"מים ואפילו רחפנים, שבאמצעותם הם יכולים לגרום נזק בלתי הפיך לתעשיית הנפט העולמית - וזה ארה"ב לא רוצה שיקרה.
תיעוד מהתקיפות ב"אי הנפט" חארג
בסוף החודש טראמפ אמור להיפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג, ואם ארה"ב תפגע בייצוא הנפט האיראני לסין או תפתח את מצרי הורמוז, אז קלפי המיקוח בידי נשיא ארה"ב יהיו הרבה יותר חזקים מאשר שהם קיימים היום, כאשר איראן חוסמת את המצרים.
האופציה השנייה, היא ליווי שיירות של מכליות דרך מצרי הורמוז והגנה עליהן. בשנות ה-80 עשה זאת הצי האמריקני בהצלחה בהוראת הנשיא רונלד רייגן. זה היה בתקופת מלחמת איראן-עיראק, כשהאיראנים זרעו מאות מוקשים ימיים בצפון המפרץ הפרסי.
סביר להניח שאם ארה"ב תחליט לפתוח את מצר הורמוז וללוות מכליות העוברות דרכו היא תצליח גם הפעם אבל ההכנות יימשכו לפחות כמה שבועות וסנטקום יצטרך לנהל מבצע צבאי מקדים שינטרל את מוקדי האיום שממוקמים בחוף האיראני ובשבעת האיים. ישראל לא יכולה לסייע הרבה לאמריקנים חוץ מבתחום המודיעין וההתרעה המוקדמת על כוונות משמרות המהפכה לחבל בשיירות המכליות.
אופציה נוספת היא מבצע צבאי נרחב של ארה"ב, שמשמעותו למעשה השתלטות וכיבוש כל החוף האיראני שסביב מצר הורמוז ושבעת האיים כדי לנטרל בנוכחות פיזית את מוקדי האיום מכל הסוגים. זה ניתן לביצוע, אבל מדובר במבצע צבאי גדול שיצריך כוחות נחיתה ולוחמים על הקרקע בסדר גודל הרבה יותר מאשר 2,200 מרינס ושלוש ספינות נחיתה. הכוח הזה עלול לספוג אבדות ולהקלע לבוץ כמו זה שנקלע אליו הנשיא בוש הבן בעיראק - מצב שממנו הבטיח טראמפ לבוחריו להימנע בכל מחיר.
מבין שלוש האופציות האלה סביר מאוד להניח שדרך הפעולה שהנשיא טראמפ יבחר בה בעצת הגנרלים שלו היא ליווי שיירות. זאת מפני שמבצע ימי ואווירי כזה אינו יוצר בהכרח הסלמה ישירה עתירת נפגעים ואבדות. המגרעת העיקרית של האופציה הזו היא הצורך לצבור עוד כוחות ימיים ואוויריים רבים ומגוונים כדי להבטיח הצלחה, והזמן שייקח כדי להיערך אליה.
האמריקנים יצטרכו, למשל, להביא ספינות מסוקים ואמצעים תת-ימיים מיוחדים כדי לאתר ולנטרל מוקשים ימיים או לפחות כדי לוודא שאין כאלו שמחכים להפעלה על ידי משמרות המהפכה בנתיבי השיט הצרים שבהם ישוטו המכליות והמשחתות המלוות אותם.
זאת, דרך אגב, אחת הסיבות שטראמפ רוצה שצי מדינות נאט"ו ישתתף איתו בליווי השיירות. ידוע שלבריטניה וגם לצרפת וגרמניה יש שולות מוקשים שיכולות להגיע יחסית מהר לאזור. בנוסף, יצטרכו האמריקנים לחכות לכוח המרינס שיצא מיפן לפני ארבעה ימים ועוד לא הגיע לאזור מפרץ עומאן - וגם לחכות לקבוצת משימה נוספת של נושאת המטוסים ג'ורג' בוש, שנמצאת כרגע בדרכה למזרח התיכון מהחוף המזרחי של ארה"ב.
נושאת המטוסים השלישית וקבוצת המשימה שלה נחוצים כעת מפני שנושאת המטוסים אברהם לינקולן ונושאת המטוסים ג'רלד פורד שנמצאות באזור יצטרכו להקדיש לליווי שיירות לפחות שתיים או שלוש משחתות טילים מכוח המשימה שלהן מדי יממה; הן יצטרכו גם לשגר לליווי השיירות מספר לא קטן של מטוסי קרב וכטב"מים לסיור ותקיפה של כל איום שיתגלה.
המטוסים, הכטב"מים והמשחתות האלה ייגרעו מסדר הכוחות האוויריים והימיים שתוקפים כרגע באיראן. לכן, נחוצה נושאת מטוסים שלישית - הג'ורג' בוש - שתגיע לאזור כנראה בעוד כשבועיים.
החשש: שפל עולמי
כל זה אומר שאפשר יהיה להתחיל אפקטיבית במבצע ליווי השיירות לכל המוקדם בעוד כשבוע וחצי-שבועיים, ובינתיים עולים המחירים בשווקי האנרגיה העולמיים. אם מצר הורמוז ימשיך להיות סגור עוד חודש וחצי, כאמור, זה עלול לגרום להערכת כלכלנים לשפל עולמי. לכן טראמפ נמצא בלחץ והוא לוחץ על מדינות נאט"ו להצטרף למבצע ליווי השיירות.
הוא דורש זאת בפומבי ובכעס, גם הערב, כדי להקל את הנטל על הכוחות האמריקנים, שיוכלו להמשיך לתקוף בעוד שספינות נאט"ו ישתתפו בליווי המכליות דרך מיצרי הורמוז. אם הכלכלה העולמית היא שסובלת מסגירת המצר אז כדאי שהמדינות שנפגעות ישתתפו בפתיחתו.
צריך לזכור שלנאט"ו יש כבר ניסיון. האירופים פעלו לאבטחת שיט אזרחי מול החות'ים שחסמו את מיצר באב אל-מנדב בתחילת מלחמת חרבות ברזל, מסוף 2023 ועד סוף 2024. מעורבות בינלאומית בליווי שיירות המכליות דרך המצר גם תרתיע את האיראנים מחשש להסתבכות נוספת עם הקהילה הבינלאומית.
אבל האירופים וגם האסייתים לא נוטים להיענות לקריאת טראמפ. ראשית, הם לא רוצים להידרדר למלחמה אזורית עם איראן שלא הם יזמו, שהם אינם משוכנעים בנחיצותה ושיש בציבור שלהן התנגדות פוליטית עזה להיות מובלים לקרב על ידי ארה"ב.
מדינות נאט"ו המעורבות בסיוע לאוקראינה במלחמתה עם רוסיה ולא רוצות לתת לארה"ב להוביל אותן למלחמה שהמרוויח העיקרי ממנה, בגלל מחירי הנפט הנוסקים, הוא ולדימיר פוטין. זאת הסיבה לסירובים המהירים להשתתף בקואליציה הימית שטראמפ מבקש להקים שמגיעים מאירופה ומהודו.
בסופו של דבר נראה שארה"ב, בעזרת ישראל, בעיקר סיוע במודיעין, ובסיוע חשאי של מדינות הנפט הערביות תצטרך לעשות את העבודה. טראמפ לא יכול להרשות לעצמו לסיים את המלחמה הזאת כשאיראן חוסמת את מצר הורמוז ומשדרת בכך שעודנה מעצמה שיכולה להתנגד בהצלחה לארה"ב ואף לאכוף את רצונה על שכנותיה.
פורסם לראשונה: 22:51, 16.03.26
