בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה באופן חלקי עתירה שהגישה משתלה נגד עיריית קריית אתא, בעקבות זינוק חריג בחיוב הארנונה השנתי שלה - מכ-31 אלף שקל לכ-4.85 מיליון שקל. השופטת תמר נאות פרי קבעה שמדובר בתעריף בלתי סביר הכרוך באפליה, ושבפועל הוא הותאם במיוחד למשתלה.
העותרת מחזיקה בקרקע נרחבת שבשעתו הייתה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית זבולון. במסגרת שינויי גבולות מוניציפליים עבר השטח לתחום קריית אתא. בדצמבר 2022 שלחה העירייה למשתלה שומת ארנונה לשנת 2023, בסך 4,854,347 שקל.
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
עיקר החיוב – כ-4.8 מיליון שקל – נבע מסיווגם של כ-98 אלף מ"ר כ"חממה/משתלה" ב"אזור 40" החדש, בתעריף של 49 שקל למ"ר. לשם השוואה, בשנה הקודמת שילמה המשתלה למועצה האזורית 31,420 שקל בסך הכול. גם בתוך קריית אתא עצמה הפער היה משמעותי: תעריף חממה או משתלה בשאר האזורים עמד על כ-20 שקל למ"ר בלבד.
המשתלה סירבה להשלים עם הזינוק האדיר בחיוב והגישה עתירה מנהלית נגד העירייה. היא טענה שמדובר בתעריף מופקע, בלתי סביר ומפלה, שנקבע בניגוד להתחייבות העירייה לשמר את תעריפי הארנונה החלים על שטחים שבהם יימשך השימוש החקלאי.
העירייה טענה מנגד שהפעילות במתחם היא מסחרית ובעלת מאפיינים של "חקלאות תעשייתית", וכי למעשה היא היטיבה עם המשתלה כשסיווגה אותה כ"חממה/משתלה" ולא כתעשייה - שהייתה מחויבת בתעריף גבוה יותר. עוד נטען כי באזור העיר אין נכסים אחרים הדומים למתחם, ולכן הייתה הצדקה לקביעת התעריף השונה.
עו"ד אורי נוהעו"ד אורי נוהצילום: תומר שלום
השופטת נאות פרי לא קיבלה את טענת המשתלה שלפיה העירייה התחייבה להשאיר את חיוב הארנונה הכולל שלה כפי שהיה. היא קבעה שההתחייבות עסקה בתעריף של קרקע חקלאית, ללא הבטחה פרטנית למשתלה להמשיך לשלם כ-31 אלף שקל בלבד בשנה.
אלא שבכל הנוגע לקביעת התעריף המיוחד - של 49 שקל למ"ר - התמונה הייתה שונה. בפסק הדין נקבע שהיא בלתי סבירה ולא מנומקת דיה, כרוכה באפליה בלתי מוסברת, ונועדה לתת מענה למשתלה בלבד. הודגש כי בפועל, באזור הרלוונטי המשתלה היא הנישום היחיד שעליו חל תעריף גבוה זה.
לדברי השופטת יש טעם של ממש בטענת המשתלה שמדובר בתעריף כמעט פרסונלי, אשר נקבע מראש כדי להתאים אותו אליה, ומהווה למעשה תעריף "מוטה עסק". גם טענת העירייה כי הסיווג והתעריף נועדו דווקא להקל עם המשתלה, פעלה נגדה: נפסק שהנימוק מלמד שהתעריף "תפור למידותיה של העותרת", ולא נקבע עבור סוג נכס מסוים באופן כללי באזור כלשהו.
בתוך כך הודגש כי מדובר בפער דרמטי של כ-250% לעומת התעריף לאותו סיווג בשאר העיר, מבלי שניתן הסבר מספק לשוני. לפיכך הורתה השופטת על ביטול תת-הסיווג הרלוונטי וחיוב העירייה לתקן את צו הארנונה, באופן שיסיר את האפליה ואי-הסבירות. למשתלה נפסקו הוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ העותרת 1: עו"ד עפר שפיר ועו"ד הדס גדנקן-שפיר • ב"כ העותרת 2: עו"ד אורית שקד שנקמן • ב"כ המשיבות: עו"ד אילה סגל-גבסי • עו"ד אורי נוה עוסק במיסים • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין