בית המשפט העליון ביטל לאחרונה החלטה של המחוזי בתל אביב להעניק רישיון ישיבת ארעי לנתין אריתראי שלא ביקש זאת. השופטת יעל וילנר קבעה שההחלטה הייתה מרחיקת לכת ובלתי מוצדקת.
מדובר באזרח אריתראה שנכנס לישראל ב-2009 ולאחר כעשור הגיש בקשה למקלט מדיני. עתירתו התגלגלה לבית הדין לעררים, ומאוחר יותר למחוזי תל אביב. בדצמבר אשתקד הורה בית המשפט למדינה להסביר מדוע היא מנועה מלתת לאיש אשרת א/5 זמנית, עד להכרעה בבקשתו למקלט.
כמקובל בהליכים מעין אלו, ביקשה המדינה הארכות מועד להגשת עמדתה. בעוד בקשתה הראשונה התקבלה, השנייה נדחתה. במקביל הורה המחוזי למדינה לתת למבקש אשרת א/5 למשך שנה. בקשת המדינה לעיין מחדש בהחלטה או לעכב את ביצועה נדחתה, ומכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה לעליון באמצעות עו"ד רן רוזנברג ועו"ד הדס ערן.
עמדת המדינה הייתה שברמה הטכנית היא רשאית הייתה להגיש את בקשת רשות הערעור לאור העובדה שהחלטת המחוזי העניקה לאזרח האריתראי, הלכה למעשה, "סעד זמני בערעור מנהלי" - הגם שלא ביקש זאת. בקשתה, לגופו של עניין, הייתה לבטלה.
מנגד טען המבקש באמצעות עוה"ד צור הלוי, שחר רוטקופף ואייל לשם שיש לדחות את הבקשה על הסף מכיוון שאינה תוקפת החלטה שניתן להגיש לגביה בקשת רשות ערעור. הודגש בהקשר לכך שהחוק מאפשר להגיש בר"ע על "החלטה בבקשה למתן סעד זמני בערעור מינהלי", והרי כאן כלל לא הוגשה בקשה כזאת על ידי המשיב.
השופטת וילנר קיבלה את עמדת המדינה הן במישור הטכני והן ברמה המהותית. בנוגע לשאלה אם רשאית הייתה המדינה לבקש לערער על החלטת המחוזי, צוין אמנם שהחוק עוסק ב"החלטה בבקשה למתן סעד זמני" - ואילו כאן המשיב כלל לא ביקש את הרישיון הזמני שניתן לו - אלא שעדיין, החלטת המחוזי "עניינה סעד זמני, באשר היא מעניקה למשיב סעד ביניים בטרם הוכרע הערעור לגופו. מדובר אפוא בהחלטה שהמדינה רשאית הייתה להגיש עליה בקשת רשות ערעור".
בפן המהותי קבעה השופטת שהחלטת המחוזי - המעניקה לנתין האריתראי רישיון ישיבה זמני מבלי שביקש זאת, אגב דחיית בקשת אורכה של המדינה - פשוט אינה יכולה לעמוד. לדבריה אין בהחלטה הנמקה כלשהי מדוע מוצדק היה להעניק למשיב "סעד מרחיק לכת זה המשנה את המצב הקיים ומשדרג את רישיון ישיבתו בישראל - על אגד הזכויות הנלוות לכך".
היא העירה שהיה על המחוזי, לו סבר שנפל פגם בעתירת המדינה לארכה שנייה, לנקוט אמצעים מתונים יותר המצויים בארגז הכלים השיפוטי, כמו קבלת בקשתה לצד חיובה בהוצאות משפט, לצורך הבעת מורת רוח מהתנהלותה. ואולם נסיבות העניין, לדבריה, לא הצדיקו דילוג על אותם אמצעים פחות דרקוניים, "אף לא בקירוב".
לפיכך היא הורתה על ביטול ההחלטה שמעניקה למשיב רישיון א/5, ואפשרה למדינה להגיש תגובה במחוזי. טרם התקבלה החלטה סופית בתיק.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד רן רוזנברג ועו"ד הדס ערן
• ב"כ המשיב: עו"ד צור הלוי, עו"ד שחר רוטקופף וד"ר אייל לשם
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
