בני זוג שמצליחים להגיע להסכמות בגירושין נוטים לחשוב שהחלק הקשה כבר מאחוריהם. יש הסכמה עקרונית על הפרידה, על הילדים, על הדירה, אולי גם על הכסף. הרצון המשותף הוא לסיים את זה יפה, בלי מאבקים מיותרים ובלי להיגרר להליכים ארוכים. אלא שדווקא בשלב הזה נעשות לא מעט טעויות, דווקא משום שהצדדים רוצים להאמין שההבנות ביניהם יחזיקו מעמד גם בהמשך.
חשוב להבין שהסכם גירושין אינו נועד רק ליום החתימה. הוא אמור לשרת את בני הזוג לשנים קדימה, גם כשהיחסים יהיו פחות נינוחים, כשייכנסו בני זוג חדשים לתמונה, כשהילדים יגדלו, או כשהמצב הכלכלי ישתנה.
אחת הטעויות הנפוצות היא להשאיר סעיפים פתוחים. למשל, לקבוע שההורים יחלקו ביניהם הוצאות ילדים "לפי הצורך", בלי להגדיר מה נחשב הוצאה חריגה, מי מאשר אותה מראש, מתי משלמים אותה ואיך מתנהלים במקרה של מחלוקת. ברגע החתימה זה עשוי להישמע גמיש והגיוני. בפועל, אותה גמישות עלולה להפוך למאבק על כל חוג, טיפול רגשי, משקפיים או שיעור פרטי.
טעות דומה נוגעת לזמני שהות. הסכם שקובע שהילדים ישהו עם כל אחד מההורים "בתיאום מראש" או "בהתאם לנוחות הצדדים" יכול לעבוד כל עוד קיימת תקשורת טובה. אבל כאשר נוצרת מתיחות, או כשאחד ההורים משנה מקום עבודה, עובר דירה או נכנס לזוגיות חדשה, הניסוח הכללי כבר לא מספיק. לכן מקובל להסדיר לא רק את ימי השגרה, אלא גם חגים, חופשות, ימי הולדת, נסיעות לחו"ל, מחלות, איסוף והחזרה.
גם בענייני רכוש יש נטייה מסוכנת להסתפק בהצהרות כלליות. "הצדדים יחלקו את הרכוש ביניהם בחלקים שווים" נשמע פשוט, אבל לא תמיד ברור מה כלול ברכוש הזה: חשבונות בנק, חסכונות, קרנות השתלמות, זכויות פנסיוניות, הלוואות, חובות, כלי רכב, תכולת דירה או עסק משפחתי. הסכם שאינו מפרט את הנכסים, החובות והמועדים לביצוע עלול להשאיר אחריו יותר שאלות מתשובות.
עו"ד לילך עינב ווינהאוסעוד טעות שכיחה היא להניח שהסכמה בעל פה תשלים את מה שלא נכתב. בני זוג שרוצים להיפרד ברוח טובה נוטים לחשוב ש"אין צורך להכניס כל דבר להסכם", או "זה ברור לשנינו". לפעמים זה באמת עובד. אבל כאשר הסכם גירושין מאושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, הוא מקבל תוקף מחייב, והמסמך הכתוב הוא נקודת המוצא המרכזית.
הדבר חשוב במיוחד משום שלא כל קושי עתידי יאפשר לפתוח מחדש הסכם שאושר. במקרים רבים נדרש שינוי נסיבות משמעותי ורלוונטי כדי לבחון מחדש עניינים כמו מזונות או זמני שהות, וגם אז התוצאה תלויה בנסיבות המקרה. לכן מוטב שלא לבנות על כך שבעתיד אפשר יהיה לתקן. עדיף לנסח מראש הסכם ברור, שמצמצם את הצורך במחלוקות חדשות.
זה לא אומר שהסכם גירושין צריך להיות מסמך נוקשה עד כדי חוסר אנושיות. להפך. הסכם טוב יודע להשאיר מקום לגמישות סבירה, אבל הוא גם קובע כללים ברורים למקרים שבהם ההסכמה השוטפת לא עובדת. למשל, אפשר לקבוע מנגנון פנייה לגישור לפני הגשת הליך משפטי, דרך לאישור הוצאות חריגות, או הוראות מסודרות למקרה שאחד ההורים מבקש לעבור מקום מגורים.
בסופו של דבר, גירושין בהסכמה אינם נמדדים רק בעצם היכולת להיפרד בלי מלחמה. הם נמדדים גם באיכות ההסכם שנשאר אחרי שההליך מסתיים. הסכם מדויק אינו סימן לחשדנות, אלא דרך להגן על ההסכמות. הוא מאפשר לכל צד לדעת מה חלקו, מה אחריותו ומה צפוי לקרות במצבים שכיחים. ככל שהדברים כתובים ברור יותר, כך קטן הסיכוי שהפרידה בהסכמה תהפוך לסכסוך חדש.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ומגשרת לילך עינב ווינהאוס עוסקת בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
