1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע לאחרונה בסכסוך סביב ירושתו של רווק אמיד שהלך לעולמו ללא ילדים והשאיר שתי צוואות שונות שאותן ערך בהפרש של שנתיים – הראשונה לטובת אחייניתו והשנייה לטובת חבריו הוותיקים. השופט ארז שני קבע שמי שיזכו בדירות ובחנות שהשאיר המנוח הם חבריו.
במאי 2011 הוא ערך את הצוואה הראשונה לטובת האחיינית, אולם באוגוסט 2013 ערך את הצוואה השנייה לטובת החברים תוך נישול האחיינית. באותה תקופה הוא היה מאושפז ב"איכילוב". כעבור כשמונה שנים הוא הלך לעולמו וההליך המשפטי החל.
האחיינית טענה שדודה סבל מבעיות נפשיות שבגינן היה מטופל במחלקה לבריאות הנפש באברבנאל ובמחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב. כמו כן, הוא התנהג באופן מוזר כשהתחיל לאגור חפצים וזבל מהרחוב, ודיבר לא לעניין.
לדבריה, הוא היה מאושפז ביום עריכת הצוואה המאוחרת, כך שלא ייתכן שנסע למשרד עורך דין על מנת לחתום. בנוסף, לדבריה, לא הוכח שאלה הטוענים כי הם חבריו – שאותם הכירה לראשונה בהלווייתו – הם אכן כאלה. לטענתה, תמונות שצירפו שבהן הם מצולמים עם המנוח בוצעו כולן בסמוך לעריכת הצוואה.
מנגד טענו החברים כי המנוח היה צלול בעת עריכת הצוואה לטובתם. הם הסבירו שהוא הסתכסך בערוב ימיו עם בני משפחתו וכי האחיינית, שהייתה חלק מאותו "מחנה עוין", אינה צריכה להימנות על יורשיו. לדבריהם, על רקע סלידתו מהמשפחה, טבעי שהוא יעדיף לצוות את רכושו להם ולא לאחיינית.
השופט ארז שני קבע שגרסת האחיינית שלפיה המנוח סבל מבעיות נפשיות במועד עריכת הצוואה המאוחרת לא הוכחה. מתיעוד רפואי מאותה תקופה עולה שהוא אושפז לצורך ניתוח באצבע רגלו השמאלית, כאשר הליקוי הוגדר כ"מחלה אורטופדית טהורה". נקבע שאין במסמכים הרפואיים עדות כלשהי לפגיעה במצבו הקוגניטיבי של המנוח.
בפסק הדין נמתחה ביקורת על טענת האחיינית שלפיה דודה אושפז על רקע מחלה נפשית, והתברר שבאברבנאל כלל לא הכירו אותו. "מצער כי נטען שהמנוח היה מאושפז בבית החולים אברבנאל ללא שיש לכך ביסוס", נכתב.
השופט הוסיף ששינוי צוואתו של המנוח מוסבר על רקע דרישת אחותו – דודתה של המתנגדת – לפנות את דירתו ב-2012. כאשר יש גורם המאיים על המנוח בפינוי חפציו בניגוד לרצונו, וכאשר המתנגדת שייכת לאותו "מחנה" שמעוניין בפינויו, נפסק, טבעי שהמנוח יחשב מסלול מחדש בנוגע לזהות הזוכה על פי צוואתו.
סוגיה נוספת שאליה התייחס השופט היא יכולתו הפיזית של המנוח לחתום על הצוואה המאוחרת. הוא הסביר שלמרות היותו מאושפז באותו יום, לא נרשמה בתיעוד הרפואי מגבלה כלשהי שמנעה ממנו לצאת מכותלי בית החולים ולנסוע לעורך דינו לצורך החתימה. השופט תהה אמנם על פשר הדחיפות שבדבר, אך נימק שאיננו יכולים לשים עצמנו במקום המנוח ולשקול את שיקוליו באותה העת. לפיכך נקבע שיש לקיים את הצוואה לטובת החברים, וכי האחיינית תישא בהוצאותיהם בסך 60 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ החברים: עו"ד גלעד ישעיהו • ב"כ האחיינית: עו"ד רפאל רפאלוב ועו"ד יצחק הלוי • עו"ד צבי טהורי עוסק בירושות וצוואות • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין