בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעה של בני זוג שקיבלו דירת ארבעה חדרים במקום חמישה, וחייב את החברה שארגנה את קבוצת הרכישה ואת המנהל שלה לפצות אותם ב-352 אלף שקל. עם זאת קבעה השופטת הלית סילש כי השינוי בתכנון הדירה במהלך הליכי הרישוי אינו באחריות משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, שליווה את הפרויקט והיה אחד הנתבעים בהליך.
בני הזוג הצטרפו לקבוצת רכישה בפרויקט בראש העין לאחר שהוצגה להם דירת דופלקס בת חמישה חדרים בבניין יוקרתי. לדבריהם, כעבור כמה שנים התברר להם כי בפועל הם יקבלו דירת ארבעה חדרים בלבד.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בתביעתם סיפרו כי בשלב מסוים הגיעו לאוזניהם שמועות שלא ניתן לקבל היתר לבניית דירות של חמישה חדרים כפי שהובטח להם. התברר להם כי במסגרת הבקשה המקורית להיתר בנייה – שהוגשה טרם הצטרפותם לפרויקט – נכללה בקשה לבניית דירות בנות ארבעה חדרים בלבד.
לטענתם, מארגנת קבוצת הרכישה והמנהל שלה ניהלו עימם משא ומתן בחוסר תום לב והפרו את ההסכם כלפיהם. אשר לנתבע השלישי - משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן – נטען שהתרשל בכך שלא הבחין בפער שבין מסמכי התכנון לבין המצגים שהוצגו בפועל, מבלי שהבהיר להם כי בפועל הם רוכשים חתול בשק.
בעוד מארגנת קבוצת הרכישה והמנהל לא הגישו ראיות ונמנעו מלהתייצב לדיונים, טען משרד עורכי הדין כי אינו אחראי למצבו התכנוני של הפרויקט. הוא כפר בהצגת מצגי שווא כלפי הרוכשים, והתעקש כי הללו היו מודעים לכך שהיחידות בהסכם השיתוף, לרבות דירתם, הן "רעיוניות בלבד" וכפופות לקבלת היתר בנייה, ללא ביטחון שיתקבל כמתוכנן ותוך לקיחת סיכון מצדם.
השופטת סילש קבעה שבשל זניחת קו ההגנה של מארגנת קבוצת הרכישה והמנהל, הרי שיש לחייבם ביחד ולחוד במלוא הפיצוי בגין "אובדן הזדמנות עסקית לרכישת דירת 5 חדרים במיקום אחר בראש העין" ועוגמת נפש – בסך כולל של 282 אלף שקל, בתוספת 70 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
אשר לתביעה נגד משרד עורכי הדין היא אמנם הכירה בחובת הזהירות שלו כלפי הרוכשים, ואולם למסקנתה - במקרה זה לא הוכח שהוא הפר אותה.
בפסק הדין צוין כי התכנון המקורי אכן נועד לאפשר דירת חמישה חדרים, אלא שבהמשך, בשל דרישות מצד הוועדה המקומית, צומצמה הבנייה לארבעה חדרים וזאת מבלי שהדבר שוקף למשרד.
"מקום שבו מוצג לעורך דין, האמון על החלק המשפטי של הפרויקט ולא על החלק התכנוני, מידע שגוי, וזאת באמצעות גורמי התכנון המקצועיים האמונים על התכנון של הפרויקט, לא ניתן לראות בהעדר זיהוי הטעויות דלעיל כהפרה של חובת זהירות או רשלנות", נכתב.
השופטת דחתה את טענת בני הזוג כי נציג משרד עורכי הדין היה צריך להסיק כבר ממסמכי ההיתר שלא ניתן יהיה לממש את התכנון המקורי, ולבנות עבורם דירת חמישה חדרים. היא הדגישה ש"עורכי הדין אינם בגדר מפקח-על אשר אמור לבצע פיקוח עליון על הליך התכנון והבנייה ולבדוק, בכל שלב, את האופן בו מתנהל האדריכל בפרויקט, או מתנהלים הגורמים המבצעים האחרים".
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אהוד פורת ושות'
• ב"כ הנתבעים 2-1: לא צוין
• ב"כ הנתבע 3: ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן
• עו"ד נימי כהן עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
