בית המשפט למשפחה בירושלים פסל לאחרונה צוואה שהשאירה קשישה ובה הורישה את כל רכושה לנכדה. השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את ההתנגדות שהגישה שתה של המנוחה, שענה שאימה הייתה אנאלפבתית, עיוורת ועם לקות שמיעה, ולמעשה לא הייתה כשירה לצוות.
המנוחה התאלמנה מבעלה לפני עשרות שנים, סמוך לאחר עלייתם ארצה מעיראק בשנות ה-50. קודם לכן הם הביאו לעולם שתי בנות 15, והזוכה בצוואה הוא אחד מ-15 נכדיהם.
1 צפייה בגלריה
אישה מבוגרת קשישה אילוסטרציהאישה מבוגרת קשישה אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הצוואה נערכה בפברואר 2017. המנוחה הורישה במסגרתה לנכד את כל רכושה למעט תכשיטים, שציוותה לבנותיה. עוד נקבע במסמך שאם הנכד לא יהיה בחיים בשעת פטירת סבתו, אחת מבנותיו תזכה בכל העיזבון. כחמש שנים לאחר מכן הלכה הסבתא לעולמה בגיל 102.
דודתו של הזוכה ביקשה בבית המשפט לפסול את הצוואה מטעמים של היעדר כשרות והשפעה בלתי הוגנת מצד האחיין שלה. היא טענה שבשעת עריכתה הייתה אימה כבת 97 וממילא לא ידעה לקרוא. בנוסף, היא סבלה מלקויות ראייה ושמיעה ומקשיים בניידות ובזיכרון.
הנכד טען מנגד שעד סמוך למותה - ובפרט בשעת חתימת המסמך - תפקדה סבתו כ"סופרוומן", ובוודאי שהייתה כשירה לצוות. הוא סיפר שהיה האדם הקרוב והיקר ביותר לסבתו, וכי מאז ומתמיד היא ביקשה להעניק רק לו את כל רכושה.
אבל השופטת בן דור ליבל כתבה שלאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות "עלו ספקות בשאלת כשרות המנוחה לעשות צוואה במועד עשייתה", וכן בשאלה אם המסמך בכלל הוקרא לה, על רקע היותה אנאלפבתית. "כמו כן", נכתב, "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי".
עו"ד אורלי מנע-שניעו"ד אורלי מנע-שניצילום: סם יצחקוב
לגבי סוגיית מעורבות הנכד בעריכת הצוואה צוין בפסק הדין שהוא זה שפנה לעורך הדין וקבע את הפגישה. הוא גם היה זה שהביא את סבתו למשרד והושיב אותה שם, מבלי שסיפר לעורך הדין על מגבלותיה והלקויות שמהן סובלת.
עוד נקבע שהנכד צייד את סבתו במסמך שהיווה את התשתית לצוואה - המכיל את פרטיו ופרטי בתו, לרבות מספרי הזהות שלהם - אותו כמובן סבתו לא הייתה מסוגלת לקרוא.
ברובד ההשפעה הבלתי הוגנת התרשמה השופטת שהמנוחה הייתה תלויה מאוד בנכד שלה. צוין שהוא היה הנהג הקבוע שהסיע וליווה אותה לכל מקום, והיה צמוד אליה.
"התובע היה מעורב בענייניה הרפואיים, בענייניה הכספיים ולמעשה בכל עניין בחייה של המנוחה", כתבה. "מעורבותו לא התמצתה בסיוע למנוחה בעניינים שונים אלא הייתה הרבה מעבר לכך, ומקובלת על בית המשפט טענת הנתבעת לפיה, למעשה, התנהל התובע כאפוטרופוס של המנוחה".
בנסיבות אלה, משנותר כאמור ספק אם הצוואה אכן משקפת את רצון המנוחה, הורתה השופטת על פסילתה תוך חיוב הנכד לשלם לדודתו הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד אלי יוגב • ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומית בקרמן אפרתי ועו"ד שלי פיירשטיין טייאר • עו"ד אורלי מנע-שני עוסקת בירושות וצוואות • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין