בית הדין לענייני משפחה בצפת הכריע לאחרונה בסכסוך ירושה סבוך בין שתי אחיות סביב הנחלה שהותירו הוריהן המנוחים במושב: האחת טענה שהיא זכאית לרשת את החלקה מכוח צוואת האב, ואילו השנייה גרסה שמינויה כ"בת ממשיכה" בחלקה מעניק לה את השטח כולו. השופטת אביבית נחמיאס החליטה שיש לאזן בין שני הצדדים.
הצדדים בתיק הן שתיים מבין שבעה אחים. האם נפטרה ב-2009, וכתוצאה מכך הועבר המשק על שם האב. ב-2014 מונתה אחת האחיות כבת ממשיכה, אבל בהמשך ערך האב צוואה שבה הוריש לאחותה את בית המגורים, "בשטח של עד 500 מ"ר בתחום הנחלה". לפני כחמש שנים הלך האב לעולמו.
בשלב זה הועברה הנחלה על שם הבת הממשיכה. בתגובה הגישה אחותה תביעה שבה טענה שיש לחלק את המשק בהתאם לצוואה - כלומר להעניק לה את המגרש שעליו בנוי הבית שבו היא גרה בפועל. לדבריה, אחותה ואח נוסף ניסו להשתלט על המשק תוך ביצוע "סיכול ממוקד" כלפיה במטרה לסלקה מהנכס.
מנגד טענה הבת הממשיכה שמינויה גובר על צוואת אביה והיא בעלת הזכויות בנחלה כולה, לרבות בית ההורים, ועל כן הגישה תביעה לפינוי אחותה מנכס המגורים. בנוסף היא טענה שבעוד היא טיפלה במסירות בהוריה, אחותה חזרה לישראל מחו"ל רק לאחר מות האם ולא הפסיקה למרר את חיי האב, עד שנאלץ להוציא נגדה צו הגנה.
השופטת נחמיאס דחתה את תביעת היורשת בצוואה להורות על פירוק השיתוף בנחלה. היא קבעה שמינוי אחותה כבת ממשיכה גובר על צוואת אביהן, באופן שכלל המשק, לרבות נכס המגורים, שייך לה: "מעת שהסתיים הליך רישום הבן הממשיך במוסדות המיישבים, רישום זה מגביל את עבירותה של הנחלה, ואין עוד חירות לבעלי הזכות לפעול לשינוי הזכויות בנחלה ללא הסכמת הבן הממשיך, לרבות בדרך של צוואה".
בפסק הדין אוזכר העקרון שלפיו נחלה איננה ניתנת לפיצול, וכי צוואת האב למעשה סותרת אותו. עוד הודגש בהקשר הזה שזכויות המנוח כ"בר רשות" במשק לא היו חלק מעיזבונו, וממילא לא היו ניתנות להורשה.
אף שלכאורה ההכרזה על הבת הממשיכה כבעלת מלוא הזכויות בנחלה הייתה אמורה להוביל בקלות לקבלת תביעתה לסילוק יד אחותה מהבית, השופטת החליטה לדחות אותה בשל הצורך לכבד את רצונו האחרון של האב, ככל שהדבר ניתן.
"במקרה זה האב המנוח הביע רצונו לכך שהתובעת תקבל את בית המגורים בנחלה. גם אם רצון זה של המנוח אינו ניתן למימוש במלואו - יש לקיימו בקירוב", כתבה. על רקע זה נקבע שליורשת בצוואה תינתן זכות מגורים אישית בבית המגורים שבנחלה למשך כל חייה.
השופטת חייבה את דיירת הבית לשלם לאחותה, הבת הממשיכה, הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל, בשל העובדה שרוב טענותיה - למעט אלו הקשורות לזכות המגורים - נדחו במסגרת ההליך.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראל פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רויטל כרם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רון בן מיור
• עו"ד אסף לאור עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
