בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעת אחיות לפינוי אחיהן מבית אימן המנוחה ומכירתו למרבה במחיר תוך חלוקת התמורה בין השלושה, בהתאם לצוואתה. השופט ניר זיתוני דחה את טענת האח שלפיה נתונה לו רשות לגור בבית כל חייו.
ב-2010 ערכה האם צוואה ובה קבעה שבנה ושתי בנותיה יירשו אחרי מותה את עיזבונה - הכולל בית מגורים - שווה בשווה. היא קבעה מנגנונים שונים לגבי הבית: ראשית היא הורתה שלא למכור אותו במשך 18 חודשים אחרי מותה. בנוסף ציוותה שלאחר תקופה זו, אם לא תהיה הסכמה בין ילדיה לגבי הנעשה בו, בנה שמתגורר בנכס יתפנה ממנו לצורך מכירתו וחלוקת התמורה בין שלושתם - אחרי ניכוי 200 אלף שקל לטובתו לאור השקעותיו בנכס לאורך השנים.
לפני כחמש שנים הלכה האם לעולמה. חרף הצוואה הברורה, ורצון אחיותיו למכור את הבית, התעקש הבן שיש להכיר בו כבעל רישיון בלתי חוזר להחזיק בו. בנוסף הוא טען כי יש לבצע "חלוקה בעין", כלומר חלוקה פיזית של הבית כך שחלקו יישאר בידיו.
בתביעה שהגישו לבית המשפט עתרו האחיות לפנותו מיידית לצורך מכירת הנכס, שלטענתן שווה 18 מיליון שקל. לעמדתן האם מעולם לא הסכימה שבנה יגור בבית לנצח, ואת רצונה האמיתי היא הביעה בצוואה.
עו"ד דורית בן אברהםצילום: Q elite beautyואכן השופט זיתוני קבע שיש לפעול בהתאם לצוואת האם הברורה, תוך דחיית טענות הבן: "לא מצאתי כי לשון הצוואה מחזקת את טענות הנתבע לפיהן רצון המנוחה היה להעביר לו את הזכויות בבית. סביר להניח כי ככל והמנוחה התכוונה להעביר את הזכויות הקנייניות בבית - כולן או חלקן - לבנה הנתבע, אזי הייתה מציינת זאת בצוואה, או בכל מסמך אחר שערכה במרוצת השנים".
בפסק הדין צוין כי הצוואה מסדירה היטב את הנעשה בבית במקרה של מחלוקת בין היורשים, תוך מתן זכות מגורים מוגבלת בזמן - ולא נצחית כטענת האח - לצד זכותו להחזר השקעות.
ראיה מרכזית נמצאה לדברי השופט במכתב ששלח בעצמו לאחיותיו סמוך לפטירת האם. "ברור לי שהכסף ממכירת הבית חשוב לעתידכן ועתיד ילדיכן", כתב האח והוסיף כי "אין ויכוח" שהבסיס הוא "חלוקת שווי הנכס לשלושתנו".
מסקנת השופט הייתה שהן הצוואה הברורה והן יתר הנסיבות מוכיחות שאין בסיס לגרסת האח, ומשכך יש לפעול בהתאם לבקשת האם המנוחה - להורות על פינויו ועל מכירת הנכס, תוך חלוקה שוויונית של התמורה בין הצדדים (לאחר ניכוי 200 אלף שקל לטובתו).
לצד זאת נקבע שהפינוי לא יבוצע לאלתר, אלא יידחה למועד מכירת הבית וחלוקת התמורה. בהתאם הורה השופט על מינוי שמאי, על מנת שיעריך את שווי הנכס לשם מכירתו למרבה במחיר. נוכח התוצאה, חויב הנתבע לשלם לאחיותיו 35,400 שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות: עו"ד שחר ולנר ועו"ד נעמי בורשטיין
• ב"כ הנתבע: עו"ד סיגל אלון
• עו"ד דורית בן אברהם עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
