המחוזי בתל אביב הפך לאחרונה פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בעיר, והורה על ביטול צוואה שבמסגרתה הוריש המנוח את המשק שבבעלותו במושב רק לאחד משבעת ילדיו. שניים משופטי ההרכב - נפתלי שילה ועינת רביד - קבעו על סמך תיעוד רפואי שהאב לא היה כשיר בשעת הציווי. השופט גרשון גונטובניק סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את הערעור ולקיים את הצוואה.
המנוח הותיר אחריו צוואה נוטריונית מדצמבר 2014 שלפיה כל עיזבונו, לרבות המשק החקלאי, יוענק אחרי מותו לבנו. חמש שנים לאחר מכן הוא הלך לעולמו בגיל 86.
באפריל אשתקד הורה בית המשפט למשפחה על קיום הצוואה, ודחה את הערכת המומחה שמינה בעצמו, ולפיה בסבירות גבוהה המנוח לא היה כשיר בעת עריכתה. ההחלטה התקבלה בהסתמך על כך שהבן הזוכה היה היחיד מבין האחים ששמר שבת כמו אביו, ואף טיפל בו במסירות בערוב ימיו.
בערעור שהגישו שאר האחים למחוזי הם טענו שבית המשפט למשפחה טעה כשלא אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו. לדבריהם, בשעת חתימת הצוואה האב היה בתהליך דמנטי מתקדם ולא היה כשיר לערוך אותה.
מנגד התעקש הבן הזוכה שאביו היה צלול בעת עריכת הצוואה. לדבריו ביקש להכיר לו תודה על הטיפול המסור בו, ובשילוב היותו היחיד מבין ילדיו שדתי כמוהו - ערך את הצוואה לטובתו. הוא ביקש לדחות את הערעור ולאשרר את פסק הדין שלפיו הוא הזוכה בכל העיזבון.
עו"ד ורד זילברמןצילום: מעיין סלעואולם השופט שילה, שכתב את פסק הדין של דעת הרוב, סבר אחרת. הוא קבע שיש לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט למשפחה, הנתמכת במסמכים רפואיים מזמן אמת, ומעידים על ירידה קוגניטיבית סביב מועד עריכת הצוואה.
צוין שהמנוח אמנם אובחן רשמית עם אלצהיימר רק בפברואר 2015, ואולם להערכת המומחה מצבו לא היה שונה מהותית חודשיים קודם לכן, במועד חתימת הצוואה. זאת על רקע קשיים שמהם סבל בזיהוי בן משפחה קרוב ואי-ידיעה כיצד להתלבש, המעידים כביכול על שלב מתקדם יחסית של המחלה.
בדומה לכך צוין בהערכת תלות מטעם ביטוח לאומי מתחילת 2015, כי המנוח אפילו לא זיהה את בנו כשהתבקש לכך, אלא חשב שמדובר ביו"ר הוועד של המושב "שעוזר לי הרבה". תיעוד רפואי זה הצדיק, לדברי השופט שילה, לאמץ את חוות דעת המומחה ולהעדיפה על פני יתר העדויות שנשמעו.
"העובדה שהמשיב טיפל במסירות במנוח, הרבה יותר מהמערערים, והוא התגורר לידו וסייע לו רבות, לא יכולה 'להכשיר' צוואה שנערכה כשהמנוח כבר לא היה כשיר ולא יכול היה להבין את המשמעות של הדרת יתר ילדיו מכל עיזבונו", כתב.
נקבע גם שהבן הזוכה מושתק מלטעון שאביו היה צלול במועד הצוואה, שכן במסגרת אותה הערכת תלות הודה כי הוא פגוע קשות מבחינה קוגניטיבית. לפיכך נקבע בדעת רוב של השופטים שילה ורביד שעל הערעור להתקבל תוך חיוב הבן הזוכה ב-15 אלף שקל הוצאות לטובת אחיו, כשהמשמעות היא שצוואת אביהם תבוטל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד אבי גפן
• ב"כ המשיב: עו"ד אייל סודאי
• עו"ד ורד זילברמן עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
