אחרי שהודיעה באפריל על פשיטת רגל, רשת Hooters (הוטרס) עברה לידיים חדשות-ישנות והיא מעדכנת את הנראות ואת הקונספט. התהליך של "הוטריזציה מחדש" כולל בין היתר גם עדכון של הלבוש הידוע של המלצריות. המכנסיים הקצרים בסגנון ביקיני יוחלפו לטובת מכנסי ריצה כתומים קצת צנועים יותר.
בשנות השיא, המותג כלל לא רק מאות מסעדות, אלא גם ליין של מוצרים ואפילו חברת תעופה וקזינו. הצרות החלו כשאחת החברות שהחזיקה ברוב המסעדות נקלעה לקשיים והודיעה על פשיטת רגל. החברה השנייה שהחזיקה בחלק קטן יותר במותג החליטה עכשיו לצעוד קדימה ולבנות מחדש את כל הרשת.
הקונספט המקורי היה פשוט: סניפים מעוצבים, אוכל מטוגן עם מנה אייקונית של כנפיים ברוטב, בירות והרבה מלצריות במדים צמודים. את הסניפים הראשונים פתחה חבורה ללא ניסיון בתחום המסעדות, אשר היא זאת שגיבשה את הקונספט. בשנת 1984 מסעדן של רשת סטייקים הבין את הפוטנציאל וחתם על עסקה עם המייסדים לפתיחת רשת ארצית. העסקה יצרה בעצם את שתי החברות שהובילו את הרשת- המייסדים קיבלו את אזור מפרץ טמפה ושיקגו, והמשקיע החדש התפרס לכל שאר רחבי ארה"ב.
המייסדים ראו פוטנציאל גם מחוץ למסעדה: המונח "הוטרס גירל" תפס תאוצה והם מכרו לוח שנה בכיכובן של המלצריות, אבל בעיקר יצרו ביקוש רב של בנות שרצו להתפרסם ולהצטרף להצלחה. אחת מהן סיפרה בסרט תיעודי על הרשת: "זה היה קצת מוזר. מצד אחת התייחסו אלינו כסלבס וזכינו לפרסום, ומצד שני עבדנו מאוד מאוד קשה".
בשנות ה-90 נפתחו עשרות סניפים ברחבי ארה"ב ומחזור המכירות חצה את קו ה-100 מיליון דולר. שנים ספורות לאחר מכן המספרים האלה הוכפלו, אבל אז גם התחילו הצרות – ארגוני נשים החלו לצאת נגד הרשת ונוצר גל נגדי שקרא להחרים את המסעדות. בתקשורת התפרסמו עדויות של מלצריות שטענו להתנהגות סקסיסטית של חלק מהלקוחות נגדן ובאופן כללי נגד האווירה שנוצרה לעיתים בסניפים.
הפרסומים הללו הובילו לשתי בעיות משפטיות: הראשונה הייתה תביעות של המלצריות נגד הרשת על הטרדות בסניפים והשנייה הייתה בירור ממשלתי לגבי מדיניות העסקת העובדים ובדיקה האם מותר לרשת להעסיק רק נשים לתפקידי מלצרות.
התביעות לא פגעו קשה בחברה, והיא המשיכה לשלב הבא: התרחבות לשוק התעופה עם טיסות הוטרס שכללו כמובן דיילות במדי הרשת. אחרי הפסד של 40 מיליון דולר ושלוש שנות פעילות, חברת התעופה נסגרה ובעלי המותג חזרו להתמקד במסעדות.
ההרפתקה הבאה הייתה הקמת קזינו הוטרס בלאס וגאס, עם מלון של 700 חדרים, שזכה להצלחה מסוימת, אבל אז ארה"ב נקלעה למשבר הסאבפריים של 2008 וכל הסקטורים נפגעו. בשלב הזה פעלו כבר יותר מ-400 סניפים בפריסה עולמית של 30 מדינות, ועוצמת המשבר פגעה קשה ברשת שהייתה פרוסה כל כך והתמודדה עם שווקים שונים. בין היתר פעל גם סניף אחד בישראל שפעל מדצמבר 2007 באזור התעשייה החדש בנתניה, אך הוא לא האריך ימים ונסגר כעבור שנה.
בשנים שאחרי מרבית הסניפים של הרשת החליפו ידיים פעמיים וב-2019 קבוצת משקיעים פרטית קנתה את הבעלות. שינוי הבעלות לא עזר, ויחד עם עליית מחירי המזון והשכר, הרשת נקלעה לסחרור והחובות נערמו.
בשנים הללו נוצר מצב מעניין: בעוד מרבית סניפי הרשת היו בהפסדים וניסו כל הזמן לשנות את הנראות ואת התפריט, הסניפים המקוריים באזור טמפה ושיקגו שנוהלו על ידי המייסדים המקוריים זכו להצלחה.
אחרי סגירת עשרות סניפים הגישה באפריל האחרון הרשת המרכזית בקשה לפשיטת רגל, וזאת הייתה ההזדמנות של המייסדים לחזור לקדמת הבמה: הם קנו את הבעלות המלאה על המותג וקיבלו לידיהם 111 סניפים פעילים.
באוקטובר האחרון הושלמה העסקה וכעת המייסדים שהפכו לבעלים החדשים נערכים לשלב הבא: השקה מחדש של הסניפים שיעברו כולם התאמות לנראות אחידה של הסניפים והמדים הצנועים יותר. עוד אמרו הבעלים החדשים שהם יחזרו לתפריט פשוט יחסית שכולל את הלהיטים המקוריים, כולל הכנפיים המטוגנות. במסגרת השינוי ייעשה גם ניסיון להפוך את האווירה למשפחתית יותר, ויבוטלו "ערבי ביקיני" ואלמנטים סליזיים נוספים שליוו את הרשת לאורך שנים.
