בפני הפרלמנט הצרפתי הובאה הצעת חוק למאבק ב"צורות המחודשות של האנטישמיות". מדובר ביוזמת חקיקה פרטית של חברת האספה הלאומית קרולין ידאן, אשר עברה בחינה חוקתית מוקדמת ונוסחה בהתאם להמלצות בית המשפט בצרפת.
הצעת החוק נועדה להתמודד עם ביטויים עכשוויים של אנטישמיות, שאינם מופיעים עוד בהכרח כהסתה ישירה או אלימות גלויה, אלא באמצעות שיח אידאולוגי מתוחכם שכולל השוואת מדינת ישראל למשטר הנאצי, שלילת הלגיטימיות של עצם קיומה, אפולוגטיקה לטרור וקריאות פומביות להשמדתה.
לדברי יוזמת החוק, בשיח הציבורי בצרפת מתרבה בשנים האחרונות תופעה של דה-לגיטימציה למאבק באנטישמיות עצמו. טיעונים משפטיים ופוליטיים מציגים כל ניסיון להתמודד עם שנאה כלפי יהודים כפגיעה בחופש הביטוי או כהגנה פוליטית על מדינה זרה.
במקביל מתרבים והולכים ביטויי שנאה המופנים כלפי יהודים דרך ישראל בהפגנות, ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי. לעיתים מדובר בשיח שאינו כולל איום מפורש, אך מצדיק, מנרמל או מרכך אלימות, ומתקשה להשתלב בגדרי האכיפה הפלילית הקיימת. על רקע זה נוצר הצורך, לטענת יוזמת החוק, לעדכן את הכלים המשפטיים כך שיוכלו להתמודד עם אנטישמיות מודרנית.
עו"ד ג'ולי דניאלחופש הביטוי מעוגן בסעיף 11 להצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 ומהווה אבן יסוד במשפט החוקתי הצרפתי. עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שלא מדובר בזכות מוחלטת. הצעת החוק מבקשת לפעול במתח שבין ההגנה הרחבה על שיח ביקורתי לבין הצורך למנוע שימוש בחופש הביטוי כמסווה ללגיטימציה של אלימות וטרור.
בהקשר זה מוצע להרחיב את עבירת ההסתה לטרור כך שתכלול גם הסתה מרומזת ואפולוגטיקה פומבית. לא מדובר בדעה פוליטית או בניתוח ביקורתי, אלא בביטויים המציגים מעשי טרור כלגיטימיים, מובנים או מוצדקים, או כאלה שמקטינים את חומרתם ומעניקים למבצעיהם לגיטימציה מוסרית.
הגבול בין ביקורת להסתה
הצעת החוק קובעת עבירה של קריאה פומבית להשמדת מדינה המוכרת על ידי הרפובליקה הצרפתית, באמצעים הסותרים את עקרונות מגילת האו"ם. לדברי יוזמת החוק, קריאות להשמדת מדינת ישראל אינן בגדר ביקורת מדינית לגיטימית, אלא יוצרות אקלים עוין ומסוכן כלפי יהודים בצרפת.
ההצעה מדגישה כי ביקורת על מדיניות ישראל, תמיכה בזכויות הפלסטינים או קריאה להפסקת אש – ייוותרו מוגנות. הקו עובר במקום שבו הביטוי חדל להיות עמדה פוליטית והופך לכלי להצדקת אלימות או להשמדה קולקטיבית.
הביקורת הצפויה נגד החוק נוגעת לפגיעה אפשרית בחופש הביטוי. בשל כך, פנתה יוזמת החוק מראש לבית המשפט הגבוה, אימצה את המלצותיו ובחרה לעגן את ההסדר במסגרת חוק חופש העיתונות משנת 1881, תוך ויתור על מונחים עמומים. המהלך נועד לצמצם סיכונים חוקתיים ולשמור על איזון משפטי.
לדברי יוזמת החוק, קריאות להשמדת ישראל יוצרות איום קולקטיבי כלפי יהודים, גם כאשר אינן מופנות אליהם ישירות. החוק מבקש להעביר מסר נורמטיבי ברור שלפיו שיח כזה אינו לגיטימי במרחב הדמוקרטי.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ג'ולי דניאל עוסקת בדין צרפתי ומשפט צרפתי
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
