בזמן שבימים ובשבועות האחרונים שוב מורגשות רוחות המלחמה עם איראן, בשטח עדיין ניתן לראות את זירות ההרס מהטילים ששוגרו בסבב האחרון ביוני, שחלקן הגדול לא טופל. בניינים שלמים ובתים פרטיים שנפגעו עדיין לא שוקמו במלואם, וכך גם דירות שחרבו ובניינים שקרסו וטרם התחילו העבודות על חידושם.
ב-19 ביוני 2025 בשעה 7:00 בבוקר חייה של עו"ד חיה מנע השתנו לבלי הכר. "ישבתי בממ"ד ושמעתי את הטיל האיראני עובר ליד הדירה", היא מתארת את רגעי האימה שחוותה. "כמה דקות אחרי שיצאתי למרפסת, היא הייתה מלאה כולה בפיח שחור וריח של שריפה". נזקי ההדף בדירתה, שכוללים סדקים בקירות ובתקרה וטראומה שאינה חולפת, היו הפרומו לסיוט המתמשך שהחלה לחוות.
"נפגעתי יותר מפעם אחת", היא מספרת. "גם הדירה שבה גרתי נפגעה, גם המשרד שלי שנמצא בקרבת מקום נחרב לחלוטין, וגם הדירה שרכשתי ממיטב כספי - דירה שעליה אני משלמת משכנתא - נפגעה, והבניין הוכרז כמבנה מסוכן אחרי שפגע בו טיל מאיראן". לדבריה, בנס לא היו אבידות בנפש. בדירה שבבעלותה התגורר שוכר שפונה למלון. הבניין כולו ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן הוגדר כמסוכן לאחר שהיסודות נפגעו.
מאז היא מצויה כבר חצי שנה בהמתנה. "הכל תקוע. גוררים רגליים. בינתיים שום דבר לא נראה באופק". לדבריה, הנזק חמור וברור לעין: "נפער חור בתוך חדר המדרגות. צריך לחזק את הבניין. אין אפשרות להיכנס לדירות בכלל. הבניין עומד ריק. הדירות נטושות". עו"ד מנע מציינת כי ניתן פטור מארנונה, מחשמל ומכל תשלום עירוני.
אלא שדווקא במקום שבו ציפתה להגנה מהמדינה, היא נתקלה בחומה בצורה של אדישות. הפיצויים הכספיים מהמדינה, שהיא משוועת להם ושמגיעים לה על פי חוק, מבוששים להגיע אליה. "מס רכוש מנהל כבר חצי שנה משא ומתן עם מינהלת ועד הבניין ועם הנציגות המשפטית. אבל בפועל, לא קרה כלום", היא מסבירה. לדבריה, התקבלה החלטה עקרונית על פיצוי בגין אובדן שכר דירה, בהתאם לתקנות. "מס רכוש אפילו פרסם באתר שלו איך מגישים תביעה. פעלתי בדיוק לפי ההנחיות, הגשתי את כל המסמכים בספטמבר, וקיבלתי אישור שהתביעה התקבלה".
שלושה חודשים לאחר מכן התבקשה להמציא טופס נוסף המאשר שהשוכר אינו מתגורר בנכס ואינו משלם שכר דירה. "העברתי גם את זה. חיכיתי", היא מספרת. "בינתיים בקבוצת הווטסאפ של הבניין ראיתי שחלק מהדיירים כבר קיבלו פיצוי. ואני כלום". ואז הגיע מכתב. "היה כתוב בו שכדי להיות זכאית לפיצוי, צריך להוכיח שנגרם לדירה 'נזק מלחמה', ונזק מלחמה מוגדר כנזק שנגרם לגופו של הנכס. כלומר, מס רכוש לא מכירים בדירה שלי כדירה שנפגעה מנזק מלחמה".
לטענתה מדובר באבסורד: "הטיל פגע בבניין. הדייר שלי פונה למלון, כי הכירו בזה כנזק מלחמה. אבל הדירה עצמה, מבחינתם, לא נפגעה. גם אם הייתי רוצה לשפץ אני לא יכולה. כל החללים המשותפים הרוסים, אין בכלל גישה לדירה. קראתי שלמס רכוש נגמר הכסף. אז מה שעושים זה דוחים תביעות וגוררים רגליים כדי להרוויח זמן. עו"ד מנע מתארת שנאלצה לקחת הלוואה כדי לשלם את המשכנתא: "הם צריכים לשלם לי קרוב ל-100 אלף שקל על שכר דירה שאיבדתי".
מעבר לפגיעה הכלכלית, היא מתארת שבר עמוק באמון. "כל החיים שילמתי מיסים כחוק. אני גם פעילה חברתית. לא חשבתי שבחיים יגיע רגע שבו אצטרך את המדינה והיא תפנה לי עורף. ולא רק זה, אלא גם תהיה נגדי". לדבריה, הבניין טרם שוקם: "כל יום בדרך לעבודה אני רואה את החלונות השבורים. הבניין ריק והרוס. במקום להתעסק בלבנות את עצמי מחדש אני מתעסקת כל הזמן בבירוקרטיה".
"כל יום בדרך לעבודה אני רואה את החלונות השבורים. הבניין ריק והרוס. במקום להתעסק בלבנות את עצמי מחדש אני מתעסקת כל הזמן בבירוקרטיה"
במקביל, היא נאלצה לשקם גם את חייה המקצועיים. "המשרד שלי, שהוא הבית השני שלי, נחרב לחלוטין. הייתי צריכה לאסוף את עצמי, למצוא משרד אחר, לשפץ, להיכנס אליו, לשמר לקוחות. איבדתי לקוחות חדשים שלא יכולתי לטפל בהם, וגם לקוחות שעזבו כי לא היה לי זמן".
מרשות המסים נמסר בתגובה: "הטענה מוכרת ונבחנת בימים אלה, הן מקצועית והן משפטית. כשתתקבל החלטה אנו ניצור קשר עם חיה מנע וכל מי שקיבל הודעה דומה ונעדכן אותם".
"אני חי כמו פליט"
"קשה לתאר את עוצמת הפיצוץ ותחושת הפחד ברגע שהטיל האיראני נחת בבניין. פגשתי את אלוהים ברגע הזה, הוא החליט להשאיר את המשפחה בחיים. אחרי שהטיל מחק את הבניין והרג שכנים טובים שלי, פגשתי גם את הבירוקרטיה הישראלית וחשתי על בשרי מה זה להיות 'אזרח שקוף'". כך מספר אריאל עוזרי (34), גרוש ואב לשניים (בת שלוש ובן שנה), שחצי שנה עברה מאז שהבניין בן 10 הקומות ברחוב ירושלים 45 בבת ים, שבו התגורר, נפגע מטיל איראני במבצע עם כלביא.
בימים אלה גר עוזרי אצל ההורים בהרצליה, הילדים גרים עם אמם שרה (41) בדירה שכורה בבת ים, "כדי להישאר קרוב למסגרות". הבת הגדולה אומרת מדי פעם ש"הבית נשבר", ומספרת שהיא מתגעגעת לחדר שלה. "אני חי כמו פליט שמנסה לשרוד את היום", אומר אריאל, שעובד בחברת הייטק, "במהלך היום כשאני בעבודה אני איכשהו שורד. בערב הזיכרונות צפים והפיצוץ מהדהד לי שוב ושוב במוח".
4 צפייה בגלריה
חצי שנה למלחמה עם איראן - אריאל עוזרי, ביתו בבת ים נפגע מטיל איראני
(צילום: קובי קואנקס)
11 ימים אחרי שהטיל פגע בביתם, אריאל ושרה עוד היו נשואים. פיקוד העורף התיר להם לטפס בין ההריסות לקומה השלישית, והקציב להם עשר דקות כדי לאסוף זיכרונות ולהציל חפצים מהבית, שכעבור כמה ימים נהרס כליל. אריאל מספר בכעס על היחס שקיבל מצד הצוותים שליוו את המשפחות שחזרו לבתיהן לראשונה לאחר הפגיעה: "כל ההרס הזה היה עד לפני רגע הבית החם והאוהב שלנו. והם אומרים, 'יאללה, יש לך עשר דקות לצאת', ומזרזים אותי כי אין להם מספיק אנשים שילוו את המשפחות. סליחה, הבית שלי נחרב, ואין למדינה כוח אדם שילווה אותי לאסוף את השברים?".
לדבריו, היחס הזה היה שם לכל אורך הדרך. "ציפיתי שיציפו אותי בפניות, למרות שאני יודע שאין מדריך לטיפול אחרי פגיעת טיל מאיראן", הוא אומר, "אבל בכל זאת ציפיתי שיסבירו לי מה מחכה לי ומה מגיע לי. לצערי, גיליתי שאין תקשורת בין מס רכוש לבין העירייה".
מס רכוש אמנם מכסה את השכירות של הדירה שבה מתגוררים היום שרה והילדים, אך הם עדיין משלמים משכנתא על הבית שהפך לפיסת אדמה מוקפת גדר פח: "הבנק הקפיא את המשכנתא לשלושה חודשים, וחזרנו לשלם כל חודש 6,500 שקל על הבית שנהרס. אני מדמם כלכלית ולאיש לא אכפת".
לפני כשבועיים קיבל שיחת טלפון מחברת הוט. "הם דרשו שאחזיר להם את הממיר. כל ההסברים לא עזרו, עד שהגעתי למנהל שהבין ובסוף פטר אותי מהחזרת הממיר", הוא אומר. "הכל תקוע, שום דבר לא נראה באופק. אני מרים טלפונים, מנסה לברר, ולאף אחד אין תשובות. העירייה מגלגלת אותנו למס רכוש, ושם התשובה היא שממתינים לחוק". גורמים ברשות המיסים ששוחחו עם "ידיעות אחרונות" טענו כי השיקום מתנהל בעצלתיים כיוון שהנושא נמצא כרגע במגרש הפוליטי. "הפוליטיקאים כבר מזמן שכחו אותנו", מגיב אריאל בכאב.
הוא, כמו כל 40 המשפחות שהתגוררו בבניין ואיבדו את ביתן, שמע כבר אינספור הבטחות מפוליטיקאים. ראש העירייה, צביקה ברוט, אירח עשרות פוליטיקאים מהארץ ומהעולם באתר שהפך לסמל המלחמה עם איראן, ורבים מהם הצטלמו על רקע הבניין שקרס והבטיחו: "נבנה במקום שנהרס".
הדיירים הספיקו בינתיים לבחור ועד שייצג אותם, "אבל אין לי מושג מה קורה. מי בונה את הבניין? אנחנו? זאת משימה כבדה לוועד ו-40 משפחות. למה שהמדינה או העירייה לא יחתכו את הבירוקרטיה ויתחילו את הבנייה? זה בניין בן עשר קומות, לא רווחי ליזם לקחת על עצמו את הבנייה. הדבר הכי מכעיס זה שאף אחד לא אומר לנו כלום", אומר עוזרי.
לדבריו, "בעצם אומרים לנו 'תחכו לחוק'. אף אחד לא מסביר לנו מה זה אומר. מה שחשוב לאנשים במצב שלנו, שחיים כפליטים, זה חיבוק חם מהממסד. שירימו טלפון וישאלו 'איך אפשר לעזור'. ראש העירייה וכל הפוליטיקאים הצטלמו יפה על רקע ההריסות של הבניין, שהפך אתר עלייה לרגל. עכשיו זה המבחן שלהם, להגיע אלינו ולשמוע את המצוקות, את החיים בחוסר ודאות שהם מעמסה נפשית עודפת על כל מה שעברנו".
עוזרי מוסיף כי "כמו שפיקוד העורף והעירייה הסתערו על הבניין אחרי פגיעת הטיל וחילצו אנשים מההריסות, כך המדינה הייתה צריכה להסתער על הבניין ולתת לנו מעטפת עם גורם אחד שמעדכן אותנו, מוביל את הבנייה של הבניין מחדש ואפשר לפנות אליו בכל שאלה ובכל זמן. האתר עומד היום שומם, כשמבחינתי העבודות היו צריכות להיות בעיצומן".
"כמו שפיקוד העורף והעירייה הסתערו על הבניין אחרי פגיעת הטיל וחילצו אנשים מההריסות, כך המדינה הייתה צריכה להסתער על הבניין"
עוד הוא אומר כי "החלום הוא שהמדינה תפצה אותי על ערך הדירה, ואצא לחיים שלי. זה הפתרון הכי טוב עבורי. אין לי את האנרגיות, הידע והיכולת להיות חלק מקבוצה של 40 משפחות שיצטרכו לבנות בעצמן את הבניין שנהרס. זה פרויקט שגדול עליי ועל השכנים שלי, זה עסק של עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים. כל העולם ראה את הפגיעה של הטיל והריסת הבניין, שכל העולם גם יראה שמדינת ישראל בנתה הכי מהר את הבניין שחוזר לאכלס את המשפחות".
מרשות המיסים נמסר בתגובה: "לאחרונה נפגשו בכירי קרן הפיצויים עם נציגות בעלי הדירות בבניין והציגו להם את האפשרויות העומדות בפניהם, ובכלל זה האפשרות להמתין לקידום החוק לשיקום נזקי המלחמה בהתחדשות עירונית. בסיום הפגישה קבעו הצדדים להיפגש שוב במהלך חודש פברואר".
