בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד הורי בעלה לשעבר, בדרישה להכיר בזכויותיה בבית בבעלותם, ולחלופין לפצות אותה בשלושה מיליון שקל. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה שהיא לא הוכיחה שהובטחו לה זכויות בנכס או שהשקיעה בו כסף.
בני הזוג ב-2021 בתום נישואים של כשני עשורים. ב-2014 הם עברו להתגורר בבית שנבנה על קרקע של הורי הבעל, לצד אחיו ומשפחתו, שהתגוררו במחציתו השנייה של הנכס. אחרי שנפרדו עזבה התובעת את הבית.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בבית המשפט היא טענה שהורי הגרוש שלה הבטיחו לה ולבנם שהבית יהיה בבעלותם ובהמשך העניקו להם אותו במתנה. לדבריה, בעקבות ההבטחה ויתרו בני הזוג על האפשרות לרכוש חלק מנחלת אימה. היא ביקשה להכיר בזכויותיה בנכס מכוח "זעקת ההגינות", בהיעדר התחייבות בכתב.
לדבריה היא השקיעה בבית יותר ממיליון שקל, בין היתר מכספי מכירת חנות ומפיצויים שקיבלה עקב מחלת הסרטן שאיתה התמודדה. לשיטתה, התשלומים החודשיים שהעבירו בני הזוג עבור הבית היו למעשה החזרי משכנתה, ולא דמי שכירות. היא ביקשה להירשם כבעלת זכויות במחצית הנכס, ולחלופין להכיר בזכותה להתגורר בו לצמיתות או לקבל פיצוי בסך שלושה מיליון שקל.
מנגד טענו הורי הבעל כי מעולם לא הבטיחו לכלתם זכויות בבית. לדבריהם, הנכס נבנה מכספם, וכל שניתן לבני הזוג היה רשות להתגורר בו. הם הכחישו גם את טענותיה להשקעות כספיות ולהחזרי משכנתה.
ואכן, השופטת בן-דב ג'וליאן דחתה את התביעה. היא ציינה שההורים החלו לפעול לבניית הבית עוד לפני נישואי בנם, ולא הוכח שהתחייבו להעניק לאשתו זכויות בנכס. גם הצהרותיהם בהליכים הקודמים, שלפיהן הבית מיועד לבנם, לא מוכיחות שהתחייבו להעניק זכויות לכלתם.
עו"ד מאיה רוטנברגצילום: דנסבפסק הדין הודגש שגרסת האישה הייתה רצופה סתירות, והיא נמנעה מלזמן עדים מרכזיים, בהם בעלה לשעבר, אחיו והאדריכל שתכנן את הבית.
גם טענותיה להשקעות כספיות נדחו. נקבע שהיא לא הציגה אסמכתאות לכך שכספי מכירת החנות או הפיצויים שקיבלה אכן שימשו לבנייה. בפרט הודגש כי הפיצויים התקבלו ב-2018, ארבע שנים לאחר השלמת הבית. מנגד הציגו הורי הבעל מסמכים המעידים על מימון הקרקע והבנייה מכספם.
"התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה מעורבותה בבנייה של הבית והשקעות כספיות שלה בבניית הבית, ודאי לא 'מעל מיליון שקל' כפי שהצהירה", כתבה השופטת. "התובעת לא הציגה כל אסמכתא להשקעות כספיות שלה בבית או בחצר הבית, ולו בראשית ראיה כתובה. מנגד, הנתבעים הוכיחו כי הם אלו שהיו מעורבים בבניית הבית וכל הכספים שהושקעו בבנייתו – מכיסם".
אשר לטענה ששיקולי צדק מאפשרים להתגבר על היעדר הסכם כתוב להעברת הזכויות, הוסיפה: "בנסיבות שלפניי אני מוצאת כי זעקת ההגינות מטה את הכף לזכות הנתבעים".
בסופו של דבר נקבע כי לאישה ניתנה רשות מגורים כל עוד היא ובעלה ניהלו חיים משותפים. התביעה נדחתה, והיא חויבה לשלם להורי בעלה לשעבר 65 אלף שקל עבור הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עודד פסקל ועו"ד מאיר הופמן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דני שרמן
• עו"ד מאיה רוטנברג עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
