בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבע לאחרונה שאישה שנפרדה מבעלה תקבל מחצית משני בתים שנבנו על קרקע שקיבל בירושה עוד לפני חתונתם. השופטת מורן ואלך-ניסן פסקה שמדובר בנכסים משותפים, משום שהם נבנו במהלך הנישואים תוך לקיחת משכנתה בסך 2.7 מיליון שקל.
עוד בטרם החתונה ירש הבעל כמה מגרשים, ועל אחד מהם הוקמו במהלך תקופת הנישואים שני בתים: האחד שימש למגורי המשפחה החל מ-2014, ואילו השני הושכר. ב-2020 נפרדו בני הזוג והבעל עבר לגור לבד.
בתביעה שהגישה האישה ב-2022 באמצעות עו"ד איתי ביטון ועו"ד גיא אברהמי ממשרד ביטון-אברהמי, היא עתרה לאזן את כלל הרכוש שצברה עם בעלה בתקופת הזוגיות, ובכלל זה הבתים על הקרקע שהתקבלה בירושה.
מנגד טען הבעל באמצעות עו"ד אליהו מזרחי ועו"ד נוי יוספזון בוסני, כי בינו לבין פרודתו הייתה לאורך הנישואים הפרדה רכושית מוחלטת, והוא מעולם לא התכוון לשתף אותה בירושה שקיבל מהוריו. במקביל לכתב ההגנה הגיש תביעה משל עצמו, לסילוק יד האישה מבית המגורים.
אבל השופטת ואלך-ניסן קבעה ששילוב הקמת הבתים במהלך תקופת הנישואים עם נטילת משכנתה משותפת, והיעדר הסכם ממון הקובע אחרת, מצדיק לפסוק כי הבתים משותפים לבני הזוג בחלקים שווים.
"האיש לא דרש מהאישה לחתום על הסכם ממון בשום שלב - לא במועד היכרותם, לא במועד הנישואין ואף לא במועד שבו הצדדים נטלו משכנתא משותפת", כתבה. "כך שלא הוכח כי האיש אי פעם הבהיר לאישה שאין לה כל זכות בנכסים אלו, ונוצר אינטרס הסתמכות לגיטימי של האישה על נכסים אלו כנכסים משותפים".
בפסק הדין אוזכרה פסיקה שלפיה לקיחת הלוואה משותפת בסך 60 אלף שקל בלבד עבור תשלום היטל השבחה, מהווה "דבר מה נוסף" לצורך קביעת שיתוף בנכסים. מכאן, קל וחומר הוא הדין במקרה זה.
לכך הוסיפה השופטת את העובדה שבני הזוג לשעבר התגוררו יחד באחד הבתים, החל מסיום בנייתו ב-2014 ועד לפרידתם, וכן את העובדה שחלק מדמי השכירות של הנכס השני הופקדו לחשבונם משותף.
היא הבהירה שזכאות האישה אינה מוגבלת לחלק הבנוי בלבד: "משהגעתי למסקנה כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לבתים שנבנו על המגרש, הרי שאין בסיס להחריג מגדר השיתוף את הקרקע עליה נבנו הבתים כפי שהתקבלה בירושה טרם הנישואין".
אשר לתביעת סילוק היד שהגיש הבעל הסבירה השופטת שנוכח התוצאה שאליה הגיעה - הרי שאין מקום להורות על פינוי האישה מהבית, אלא היא תצא במועד המוסכם מול הרוכשים שיקנו אותו במסגרת הליך פירוק השיתוף. לסיכום חויב הבעל לשלם לפרודתו שכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל והוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד איתי ביטון ועו"ד גיא אברהמי ממשרד ביטון-אברהמי
• ב"כ הבעל: עו"ד אליהו מזרחי ועו"ד נוי יוספזון בוסני
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
