ועדת ערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בירושלים קיבלה לאחרונה ערעור של חיילת לשעבר על החלטת משרד הביטחון לבטל את הכרתו בקשר שבין תנאי השירות שלה לבין התפרצות טרשת נפוצה.
החיילת התגייסה לטירונות קרבית. היא סיפרה שהטירונות הייתה מאוד אינטנסיבית מבחינת המאמצים הגופניים, הרמת משאות, ריצות, מיעוט שעות שינה ושהייה בשטח במשך ימים ללא מקלחת. לטענתה ללחץ הפיזי נלווה לחץ נפשי.
בשלב מסוים הופיעו אצלה תסמינים נוירולוגים שהחלו בכאב ראש חזק והמשיכו בצניחת עפעף משמאל ואיבוד ראייה בעין שמאל. כשלושה חודשים לאחר ההתקף הראשון, הופיע נימול בצד שמאל של הגוף והיא טופלה בסטרואידים. בסופו של דבר היא אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה.
ב-2017 היא הגישה לקצין התגמולים תביעה להכיר בה כנכת צה"ל. הוא הפנה אותה למומחה מטעמו ועל סמך חוות דעתו קבע באוקטובר 2020 כי הטרשת הנפוצה החמירה חלקית בתקופת השירות, בשיעור של 25%. החיילת נבדקת על ידי ועדה רפואית שהחליטה כי דרגת נכותה היא 10%, ובהתאם יוחסו 2.5% לשירות הצבאי.
בתחילת 2021 פנה בא כוחה של החיילת למשרד הביטחון לשינוי ההכרה משיעור של 25% להכרה מלאה, אולם קצין התגמולים לא שינה את החלטתו והחיילת הגישה ערעור. בשלב זה הוא פנה למומחה מטעמו בשאלות הבהרה. לאחר קבלת התשובות החליט הקצין לדחות לגמרי את ההכרה בחיילת תוך שקבע שאין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה.
על החלטה זו הגישה החיילת ערר. היא טענה שלא התגלתה כל ראיה חדשה שתצדיק ביטול ההחלטה הראשונה שהכירה בקשר הסיבתי. לשיטתה, פנייה יזומה של קצין התגמולים למומחה מטעמו לשם קבלת הבהרות על חוות דעתו, מבלי שהמומחה שינה את חוות דעתו אינה יכולה להוות ראיה חדשה כנדרש בחוק הנכים לצורך ביטול החלטה.
קצין התגמולים טען מנגד כי בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הוא נוכח שהתשתית העובדתית אינה מאפשרת לו לבסס קיומו של קשר סיבתי עובדתי ברף הראייתי הנדרש. לדבריו, אין מקום להנציח טעות מסוג זה כשמדובר בכספי ציבור.
אבל ועדת הערר בראשות השופט אמיר דהאן דחתה את עמדת משרד הביטחון. היא קבעה שמעיון בשאלות ההבהרה עולה כי הן מיותרות שכן התשובות להן כבר קיימות בחוות הדעת, והן אינן מבהירות דבר. צוין שנראה כי קצין התגמולים ניסה דרך השאלות לערער על חוות הדעת של המומחה מטעמו בהפיכת קביעותיו לשאלות, וזאת אין להתיר שכן מדובר בהליך לקוי.
עוד הבהירה הוועדה כי המומחה לא שינה דבר בחוות דעתו לאחר השאלות ומסקנותיו נותרו כשהיו. בנסיבות אלה ובהיעדר חוות דעת סותרת קצין התגמולים לא היה רשאי לשנות את החלטתו. בנסיבות אלה ביטלה הוועדה את החלטת קצין התגמולים וחייבה אותו בהוצאות בסך 11,700 שקל.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד אלמגור
• ב"כ המשיב: לא צוין בפסק הדין
• עו"ד יעל ניסן עוסקת בדיני צבא ובטחון
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
