בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שהמדינה, כבעלת המרכז הרפואי שיבא, תפצה בכ-90 אלף שקל עובדת לשעבר במחלקה הפסיכיאטרית שהותקפה מינית על ידי מטופל אך זכתה להתעלמות האחראים עליה, ובראשם הממונה על מניעת הטרדות מיניות.
על פי התביעה, באותם ימים הייתה העובדת לשעבר בתחילת היריון. במקרה שאירע כשהייתה בדרכה לפגישה במחלקה פנה אליה המטופל ואמר לה: "אני רוצה ללקק את ה-XXX שלך, ללפף את הרגליים שלך סביב הראש שלי, איזה רגליים ארוכות יש לך".
בהמשך, טענה העובדת לשעבר, הפכה ההטרדה למעשים והוא נצמד אליה ונגע בישבנה ובאיבר מינה. היא הצליחה להיחלץ מידיו, אך החלה לסבול מדימום שבהמשך התברר כהפלה.
בתביעתה היא סיפרה שהביאה את האירוע לידיעת לא פחות משבעה גורמים שונים במקום עבודתה, אלא שבית החולים התעלם ממנה והיא התפטרה. היא ביקשה מבית הדין לחייב את המדינה, כבעלת המרכז הרפואי, לפצותה בגין אי-מניעה וטיפול בהטרדות, הפלייתה מחמת מין, עוגמת נפש והפסדי השתכרות. לתביעה הצטרפה שדולת הנשים בישראל.
מנגד טענה המדינה שבית החולים טיפל בתלונה במסירות, ברגישות וביעילות, תוך עדכונה בצעדים שבוצעו מול המטרידן והצעת פתרונות וחלופות במחלקה ומחוצה לה. במישור המשפטי נטען שעל התביעה להידחות על הסף, מאחר שאין מדובר במטריד שהינו "עובד" או "ממונה מטעם המעסיק", כדרישת החוק למניעת הטרדה מינית.
אבל השופטת מירב קליימן קבעה שניתן לחייב את המדינה בפיצוי מכוח עקרון תום הלב, גם בהיעדר תחולת החוק למניעת הטרדה מינית: "חובת תום הלב המוטלת על מעסיק שזורה כחוט השני לאורך שנותיה של פסיקת בתי הדין לעבודה, וממנה ניתן לגזור את חובתו לדאוג עבור עובדו לסביבת עבודה בטוחה ונקיה, ובכלל זאת חפה מפגיעות והטרדות מיניות".
עו"ד ורד שדות צילום: אלדד רפאלי נקבע שבית החולים לא עשה די בנושא מניעת הטרדות מיניות. כך למשל, לא נערכו הדרכות וסדנאות ייעודיות בנושא, וחוזר מנכ"ל בעניין טיפול בתלונות עקב הטרדה מינית יצא רק כשנה לאחר המקרה.
גם ברמה הפרטנית של התביעה שוכנעה השופטת שהמענה מצד בית החולים היה לא מספק בעליל. ממסכת הראיות עלה שמנהל בית החולים השיקומי מצא לנכון לשלוח לעובדת מסרון בודד, יותר משבוע לאחר ההטרדה, שבמסגרתו הביע "צער" על האירוע ועל "החוויה האישית הקשה שלך בחזית הפוריות". הפרופסור הציע "שנשוחח בתחילת השבוע (לא אהיה פנוי במשך היום)", אלא שתקשורת נוספת בין השניים לא באמת התקיימה.
בפסק הדין הופנתה ביקורת נוקבת כלפי הממונה על מניעת הטרדות מיניות ב"שיבא", שהדירה רגליה מהתובעת והאירוע הקשה שחוותה: "ישנו כשל בכך כי המחזיקה בתפקיד מפתח כה חשוב למקרה זה לא נפגשה עמה מעולם ולא שוחחה עמה, לא עשתה מאמצים לבירור תלונתה, ולמעשה ציפתה כי התובעת היא זו שתמשיך ותפנה אליה".
בשל הפרת חובת תום הלב כלפי העובדת, סיכמה השופטת, על המדינה לפצותה ב-75 אלף שקל, בתוספת 15 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד שיר-אל נקדימון ועו"ד סופיה ליאל סימון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אביעד בן-יעקב (פמת"א אזרחי)
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
