בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשה של בעל דירה בחיפה לעכב ביצוע פסק דין שמחייב אותו לחתום על הסכם פינוי-בינוי במתחם מגוריו, ולמעשה להתניע את הפרויקט שבו מעוניינים שאר 110 הדיירים. השופט יחיאל כשר קבע שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת תומכי המיזם.
מדובר במתחם פינוי-בינוי ברחוב שלמה המלך שבחיפה, הכולל 10 בניינים ישנים ונטולי מיגון ובהם 111 דירות. חברת "אזורים" פעלה לאורך השנים לקידום הפרויקט בדרך של "בינוי-פינוי" – כלומר מעבר ישיר של בעלי הדירות מדירתם הישנה לזו החדשה, ללא צורך במגורי ביניים. התוכנית היא להכפיל בכ-5.5 את מספר הדירות הקיימות ל-616.
110 מתוך 111 בעלי הדירות חתמו זה מכבר על הסכם הפינוי-בינוי. המבקש, המחזיק בדירה בגודל 38 מ"ר, הוא היחיד שעדיין מסרב לחתום. בפברואר האחרון קבע המחוזי, במסגרת תביעה שהוגשו נגדו, כי עליו לחתום על ההסכם ונספחיו, אחרת ייחשב ל"דייר סרבן" ואז עורך דין מטעם שאר בעלי הדירות יהיה מוסמך לחתום במקומו.
בשלב זה הגיש הדייר ערעור לעליון, בין היתר בטענה שהוא זכאי לתמורה גבוהה יותר במסגרת הפרויקט, ואליו צירף בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, חתימתו על ההסכם, בין אם בעצמו או באמצעות עורך דין, תיצור מצב בלתי הפיך שיסכל את הערעור מעיקרו, כך שמוצדק להמתין לעת עתה עם העבודות.
אבל השופט כשר קבע שדין הבקשה להידחות אף ללא תגובת השכנים תומכי המיזם. נקבע ש"מאזן הנוחות" – אחד משני השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה לסעד זמני לצד סיכויי הערעור – נוטה במובהק לטובת יתר שאר בעלי הדירות.
עו"ד חן ספקטורצילום: בני לפידבפסק הדין צוין שקבלת הבקשה "תפגע ב-110 בעלי הדירות המחכים למימוש פרויקט זה למעלה מחמש שנים. מדובר בדיירים המתגוררים בבניינים ישנים ורעועים, הנטולים מיגון, ואשר חתמו על ההסכם, לאורך תקופה שתחילתה עוד משנת 2014, בציפייה לשיפור דרמטי בתנאי מגוריהם. כל עיכוב נוסף בהתנעת הפרויקט - פירושו המשך שהייתם של 110 משפחות בדירות ישנות, ודחיית המועד שבו יוכלו לעבור ישירות לדירותיהן החדשות".
השופט דחה את טענת המבקש שלפיה חתימתו על הסכם הפינוי-בינוי תיצור מצב בלתי הפיך, באופן המצדיק כביכול להמתין עם הוצאתו לפועל של הפרויקט. זאת משום שגם אם ערעורו יתקבל בסופו של דבר, הרי שניתן יהיה לתקן את ההסכם בהתאם.
ומה אם מסיבה כזו או אחרת לא ניתן יהיה להעניק לדייר, תחת ההנחה שערעורו יתקבל, דירת תמורה גדולה יותר? לדברי השופט ניתן יהיה במצב הזה לפצותו כספית בגין הנזק שייגרם לו.
כך או כך, סיכם השופט ר, יוצא שחיוב המבקש לחתום לא מציב אותו בפני דרך ללא מוצא, אלא קיים סל פתרונות שניתן יהיה להשתמש בו לעת מצוא – כאשר במצב שנוצר, קיימת עדיפות ברורה לקידום המיזם לרווחת כלל בעלי הדירות. לסיכום הבקשה נדחתה ללא חיוב בהוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד יעל פייביש
• עו"ד חן ספקטור עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
