מפעילי המסגרות לגיל הרך מותחים ביקורת על מתווה הפיצויים המסתמן בעקבות השבתת המעונות בתקופת המלחמה, ומזהירים כי פגיעה בשכר המטפלות בשל המצב תעמיק את מצוקת כוח האדם בענף.
על פי הצעת האוצר, שהוצגה השבוע בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, מסגרות הגיל הרך ייכללו במתווה הסיוע המתגבש לכלל העסקים במשק: מפעילי המסגרות שעמדו סגורות יחזירו להורים אחוז מסוים משכר הלימוד בעבור תקופת המלחמה - ויקבלו פיצוי מהמדינה בעבור הירידה במחזור ההכנסות החודשי. ואילו המטפלות המועסקות במסגרות יוצאו לחופשה ללא תשלום שבמהלכה יקבלו דמי אבטלה - כלומר כ-75% בלבד משכרן.
"בעוד ששכרן של גננות, מורות וצוותי חינוך במערכת החינוך מובטח במלואו, מחנכות-מטפלות במעונות היום, שמטפלות בתינוקות ובפעוטות הצעירים ביותר, נדרשות לספוג קיצוץ של 25%", אומרים בעמותת 121, המובילה שותפות של עשרות ארגונים חברתיים וחברתיים בשדה הגיל הרך.
"זו אינה רק החלטה כלכלית - זו החלטה ערכית. המדינה מציבה שוב ושוב את הפעוטות הצעירים ביותר מחוץ לאחריות הלאומית", הוסיפו בעמותה, ואף סבורים כי יש לגבש מתווה ייעודי למסגרות הגיל הרך, שיכלול פיצוי "מלא ומיידי לכלל מעונות היום, סמל ופרטי כאחד, בגין ימי ההשבתה, בלי לגלגל את הנטל על ההורים".
גם בפורום מעונות היום מציינים כי המסגרות לגיל הרך הן "המסגרת היחידה בפיקוח משרד החינוך שאומרים לה להוציא את העוסקים לחל"ת", בעוד ש"מורות ומנהלים - כולם מקבלים משכורת מלאה מתוך הבנה שזה תחום חינוכי ולא עסקי".
בוויצו, המפעילה מעונות במחיר מפוקח ("מעונות סמל") פנו לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' בבקשה לגבש מתווה ייעודי לגיל הרך. "מערכת החינוך והטיפול לגיל הרך היא אחת התשתיות החברתיות והכלכליות החשובות ביותר במדינת ישראל", נכתב בפנייה. "פעילותם הסדירה של המעונות מאפשרת למאות אלפי הורים לצאת לעבודה מדי יום, תומכת ביציבות המשפחתית ומבטיחה מסגרת חינוכית-טיפולית רציפה לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש - השנים המשמעותיות ביותר להתפתחות הילד.
"בעת הזו ניצבים המעונות בפני קושי מהותי ומתמשך. מחד גיסא, סגירת מעונות או צמצום פעילותם בהתאם להנחיות הביטחוניות אינם מאפשרים קיום שגרה סדירה. מאידך גיסא, צוותי המעונות, המהווים את ליבת המערך החינוכי והטיפולי - מתמודדים עם קשיים משמעותיים ובהם היעדרויות כפויות, מגבלות הגעה, עומסים משפחתיים ואי-ודאות תעסוקתית וכלכלית".
בוויצו מציינים כי "ניסיון העבר מלמד כי צעדים כגון הוצאת עובדים לחל"ת, כפי שנעשה בתקופת הקורונה, פגעו באמון במערכת והובילו לעזיבה של מטפלות-מחנכות, פגיעה שממנה המערכת טרם התאוששה במלואה. מציאות זו יוצרת פגיעה כפולה: הן במענה לפעוטות ולהוריהם, והן ביציבותו של כוח האדם המקצועי במערכת, אשר גם בשגרה מתמודד עם מחסור מתמשך. בהיעדר מענה ממשלתי ברור, קיים חשש ממשי לפגיעה ביכולת לשמר את צוותי המעונות ולהבטיח את המשך תפקודה התקין של המערכת עם החזרה לשגרה".
