בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לאחרונה את פסילתה של צוואה שהותיר אדם שגסס מסרטן, ובה הוריש את רכושו לעורך דינו ולא לבנו היחיד. השופט נפתלי שילה הסכים לקביעת בית המשפט למשפחה, שלפיה הצוואה הינה תוצר של מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת, ובכך דחה את הערעור שהגיש עורך הדין.
ב-2017 ערך המנוח את צוואתו הראשונה לטובת בנו היחיד, אולם כעבור שנתיים הוא חתם על צוואה חדשה בה הוריש את מלוא רכושו לעורך הדין שלו. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן הוא הלך לעולמו, ועורך הדין הגיש את הצוואה לקיום בעוד הבן הגיש התנגדות.
באוקטובר האחרון קיבל בית המשפט למשפחה את התנגדות הבן וביטל את הצוואה בנימוק שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה. בין היתר נכתב בפסק הדין כי בזמן שהמנוח חתם על צוואתו האחרונה הוא היה חולה סרטן סופני המטופל בכימותרפיה, השתמש בקנאביס לשיכוך הכאבים, סבל מחולשה ומירידה בזיכרון ונזקק לעזרה.
בערעור שהגיש למחוזי טען עורך הדין שהוא כלל לא מונה במסגרת הצוואה כיורש אלא כנאמן על נכסי המנוח, כך שמלכתחילה לא הייתה הצדקה לבטל את הצוואה. לדבריו, תפקידו בצוואה מסתכם בחלוקת הרכוש לבן וממילא פסק הדין – שהחשיב אותו ליורש – יסודו בטעות ויש לבטלו.
אלא שהבן, שיוצג באמצעות עו"ד אביחי ורדי, טען כי מדובר בשינוי גרסה מאוחר שאין לקבל. לדבריו רק בשלב החקירה הנגדית, משהבין שהאמת מתחילה להיחשף, החל עורך הדין לטעון שהוא לא יורש אלא נאמן.
ואולם בפועל, נטען, מדובר במקרה חמור שבו עורך דין רוקם קנוניה עם זוגתו של המנוח במטרה להשתלט על עיזבונו תוך נישול בנו היחיד. במצב זה עתר הבן להותיר את פסק הדין על כנו. את בת זוגו של המנוח ייצג בהליך עו"ד עופר זינגל.
השופט שילה קיבל את טענת הבן שלפיה אין לקבל את שינוי הגרסה מטעם עורך הדין ביחס לשאלת מעמדו בצוואה: "גרסתו של המערער עד למועד חקירתו הייתה שהוא היורש הבלעדי של המנוח וכי המנוח לא רצה להוריש את עיזבונו לבנו מאחר שהבן התנכר לו. לפיכך, מנוע היה המערער לטעון באמצע ההליך טענה עובדתית סותרת והפוכה לחלוטין לפיה הזוכה מהעיזבון הוא הבן והמערער רק מונה לנאמן לצורך העברת הכספים אליו".
נקבע שבמקרה זה חל הכלל בדבר "השתק שיפוטי" המונע מבעל דין להעלות טענות עובדתיות סותרות במסגרת אותו הליך, ומשכך אין לקבל את טענתו החדשה של עורך הדין בדבר היותו נאמן בלבד על נכסי המנוח.
השופט הסכים למסקנת בית המשפט למשפחה כי הצוואה האחרונה, הלכה למעשה, נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות מצד עורך הדין אשר התבטאה בין היתר בפיקוחו האדוק על הליך חתימת הצוואה על מנת לוודא שהמנוח "עושה את העבודה" וממנה אותו כיורש.
לסיום הוא תהה שאם אכן תפקידו היה נאמן בלבד, מדוע המנוח לא ערך פשוט צוואה לטובת בנו ומינה את עורך הדין כמנהל העיזבון? הוא כתב שמכלול הראיות מצביע על תמונה עגומה בכל הנוגע להתנהלות עורך הדין, וכי למעשה צדק בית המשפט כשהורה על ביטול הצוואה. לפיכך, ובהסכמת יתר חברי המותב, הערעור נדחה ועורך הדין חויב בהוצאות של 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבן: עו"ד אביחי ורדי
• ב"כ בת הזוג של המנוח: עו"ד עופר זינגל
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
