בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שרוכשי דירה ברמלה, שביטלו את החוזה אחרי שגילו בה רטיבות, פעלו כדין. השופט מיכאל תמיר פסק שהמוכר הפר את ההסכם בכך שלא גילה להם על הליקוי, ועליו להשיב את תמורת המכר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט, ובסך כולל כ-1.38 מיליון שקל.
באוגוסט 2021 חתמו הצדדים על הסכם שבמסגרתו רכשו התובעים את הדירה ברחוב אלי כהן שברמלה תמורת 1.19 מיליון שקל. סעיפי החוזה כללו התחייבות מצד המוכר למסירת הנכס כשהוא ותשתיותיו תקינים. הוא הצהיר שלא ידוע לו על פגם שלא גילה אודותיו, ונקבע שהפרת ההתחייבות וההצהרה תיחשב ליסודית.
את המפתח קיבלו הרוכשים כ-4.5 חודשים לאחר חתימת ההסכם, ולדבריהם רק אז גילו על כתם רטיבות בתקרת חדר הילדים, שהייתה מוסתרת מאחורי ארון. הם סיפרו שבדיעבד התברר להם שקיימים מוקדי רטיבות רבים, שמתרחבים והולכים, ושהמוכר נמנע מלסייע להם בנושא.
בשל כך הם הודיעו לו באוקטובר 2022 על ביטול החוזה, ותבעו להשיב להם את התמורה ששילמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכול 1,258,427 שקל.
מנגד טען המוכר שבשום פנים ואופן לא הסתיר מהקונים מומים בדירה שהיו ידועים לו, ומכאן שלא הפר את ההסכם. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הוא אמנם סיפר לראשונה שכשנתיים לפני המכירה התגלה בדירה כתם רטיבות נקודתי ומינורי בחדר האמבטיה, אלא שמאז הוא תוקן כך שלא היה צורך לספר עליו לרוכשים.
אבל השופט תמיר הסביר שבהתאם לפסיקה אפילו תיקון רטיבות שבוצע חמש שנים טרם חתימת הסכם המכר מצריך גילוי, ומכאן ש"קל וחומר שהיה על הנתבע בענייננו לגלות לתובעים על קיומה של נזילה שהתגלתה ותוקנה, לטענתו, לכל המוקדם שנתיים לפני מועד המכירה".
עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנההוא הטיל ספק בגרסת המוכר שלפיה מדובר היה ברטיבות זניחה שלא הצריכה התייחסות מיוחדת. הגם שמומחים שמונו לצורך קביעת מועד תחילת הרטיבות העלו חרס בידם, צוין בפסק הדין שאין הדבר פועל לטובת המוכר - שכן הנטל לשכנע שבעיית הרטיבות הייתה מינורית ותוקנה במלואה טרם המכירה רובץ לפתחו, והוא לא עמד בו.
יתרה מכך, כתב השופט, המוכר ידע במעמד המסירה על הרטיבות בחדר הילדים ועל התפשטותה והחמרתה חודשים ספורים לאחר מכן, נוכח דיווח שקיבל מהרוכשים, ולמרות זאת נמנע מלהגיע לדירה ולבחון זאת מקרוב במו עיניו, והתנער מחובתו לפעול לתיקון הליקוי.
לפיכך נקבע שהוא הפר את ההסכם הן בכך שלא גילה לרוכשים לפני החתימה על בעיית הרטיבות הקודמת שהייתה בדירה, והן בשל אי-ההתאמה בין מצב הדירה כפי שהיה ביום החתימה למצבה במועד המסירה.
על הרקע זה נפסק שביטול החוזה על ידי הרוכשים נעשה כדין, ולכן על המוכר להחזיר להם את הסכום ששילמו לו - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית - ובסך הכול 1,258,427 שקל. נקבע שכנגד ביצוע ההחזר יפנו התובעים את הדירה מכל אדם וחפץ. בנוסף נפסקו לזכותם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 120 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד וסים אלטוחי
• ב"כ הנתבע: עו"ד איתי ברדה
• עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
