אחד המצבים הקשים ביותר לאחר פרידה או גירושין עלול להגיע כשילד מסרב לפגוש את אחד ההורים. לפעמים זה מתחיל בביטול של מפגש אחד, אחר כך בהתחמקות משיחות, ובהמשך בסירוב להגיע לזמני שהות שנקבעו. ההורה שממתין לקשר נשאר עם תחושת חוסר אונים, וההורה שאצלו הילד נמצא טוען לא פעם שהילד "פשוט לא רוצה".
במקרים כאלה עולה לעיתים הטענה לניכור הורי. הכוונה היא למצב שבו הקשר בין ילד לבין אחד מהוריו נפגע בשל השפעה, הסתה, עידוד או מסרים שמגיעים מההורה השני, במפורש או בעקיפין. אבל לא כל סירוב לקשר הוא בהכרח ניכור הורי. ילד יכול להתרחק מהורה גם בגלל משבר רגשי, קושי סביב הפרידה, חוויה לא טובה בקשר, גיל ההתבגרות, חרדה, נאמנות להורה אחד או מערכת יחסים שהייתה מורכבת עוד קודם.
לכן, השאלות החשובות שיש לשאול הן למה הילד מסרב, כמה זמן נמשך הסירוב, מה עוצמתו, מה נאמר בבית על ההורה האחר, ומה עושה כל אחד מההורים כדי לשמור על קשר תקין.
בתי המשפט לענייני משפחה נזהרים בדרך כלל מהדבקת תוויות מהירה. כאשר עולה טענה לניכור הורי או לסרבנות קשר, הם עשויים לבחון את התמונה הרחבה: גיל הילד, ההיסטוריה המשפחתית, זמני השהות שנקבעו, ההתנהלות בפועל, המסרים שהילד מקבל, וגם השאלה אם קיימת סיבה ממשית לחשש מפני קשר עם ההורה. ההבחנה הזאת חשובה, משום שטיפול שגוי עלול להעמיק את הנזק במקום לתקן אותו.
זה לא יעבור מעצמו
כאשר הסירוב מגיע לבית המשפט, המטרה אינה "להעניש" ילד שמסרב לפגוש הורה. ילד אינו צד רגיל לסכסוך בין מבוגרים, וגם כשהוא אומר דברים קשים על אחד ההורים, צריך לבחון מהיכן הם מגיעים ומה הם משקפים. במקרים רבים יידרש סיוע של גורמי מקצוע: עובדים סוציאליים, מומחים בתחום המשפחה, הדרכה הורית, טיפול משפחתי או תיאום הורי.
הכלים שבית המשפט יכול לשקול משתנים ממקרה למקרה. לעיתים יינתנו הוראות שנועדו לחדש קשר בהדרגה. במקרים אחרים ייקבע ליווי טיפולי, יוסדרו מנגנוני תקשורת בין ההורים, או יינתנו הוראות ברורות יותר לגבי קיום זמני שהות.
עו"ד עדי אבוטבולצילום: אורפז מירןכשמתברר שאחד ההורים פועל באופן שמעמיק את הנתק, הדבר עשוי להשפיע על ההחלטות שיינתנו, לרבות בעניין אכיפת זמני שהות, חיוב בהוצאות, ולעיתים נדירות יותר גם צעדים משמעותיים ביחס להסדרי השהות או לאחריות ההורית.
עם זאת, גם במקרים שבהם קיים חשש ממשי לניכור הורי, הפתרון אינו תמיד חד ומהיר. קשר בין הורה לילד אינו נבנה רק בהחלטה שיפוטית. החלטה יכולה לפתוח דלת, לקבוע גבולות ולחייב שיתוף פעולה, אבל חידוש קשר דורש לא פעם תהליך מדורג, רגיש ועקבי. ככל שהנתק ממושך יותר, כך השיקום שלו עלול להיות מורכב יותר.
הטעות הנפוצה של הורים היא לחכות שהמצב יירגע לבד, או להפך - להגיב מיד במאבק חריף שמקשה עוד יותר על חידוש הקשר. בשני הקצוות יש סיכון: התעלמות מנתק מתמשך עלולה להפוך אותו לעובדה קיימת, אך מאבק שמנוהל באופן כוחני מדי עלול לגרום לילד להרגיש שהוא נדרש לבחור צד.
ניכור הורי הוא מונח טעון, אבל מאחוריו עומדת שאלה פשוטה וכואבת: האם ילד מאבד קשר עם אחד מהוריו בלי סיבה מוצדקת, והאם יש דרך לעצור את ההתרחקות לפני שהיא מתקבעת. התשובה תלויה בנסיבות של כל משפחה, אך נקודת המוצא צריכה להיות זהירה וברורה: לילד יש צורך בקשר מיטיב ובטוח עם שני הוריו, וכאשר הקשר הזה נפגע, אי אפשר להסתפק בסיסמאות. צריך לבדוק, להתערב בזמן, ולחפש פתרון ששם בצד את המאבק בין ההורים ומחזיר את טובת הילד למרכז הדיון.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד עדי אבוטבול עוסקת בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
