בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה גרושה לביטול הסכם ממון שעליו חתמה מול בעלה לשעבר, ולשם כך העלתה כמעט כל טענה אפשרית - כולל שהוא נחתם תחת עושק, שהיא לא הבינה על מה חתמה, שהייתה במצוקה נפשית ושתנאיו גרועים באופן קיצוני. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שהאישה לא ביססה אף לא אחת מהטענות.
ב-2016 עזבה האישה את הבית והגישה תביעת גירושין אך בסופו של דבר היא משכה את התביעה והשניים חזרו לחיות יחד. באותה שנה נחתם ביניהם הסכם הממון, הוא אושר בבית המשפט למשפחה וניתן לו תוקף של פסק דין.
בהסכם נקבעה הפרדה רכושית והוסכם שרכוש האישה יכלול את הכספים בחשבון הבנק שלה וכן כל הכספים והזכויות הסוציאליות מעבודתה. רכוש הבעל כלל כספים בחשבון הבנק שלו, זכויות סוציאליות, זכויות בחברות וכן שלושה נכסי מקרקעין, כולל דירת המגורים (חרף רישום מחצית הנכס על שם האישה).
בני הזוג התגרשו לבסוף ב-2019 והאישה עתרה לביטול ההסכם. היא טענה שמדובר בהסכם מקפח שנחתם בהעדר כשרות משפטית וגמירות דעת. לדבריה, בעוד היא נותרה עם זכויות ששווין 80 אלף שקל, שווי זכויות הבעל עומד על כ-10 מיליון שקל. לדבריה היא חתמה על ההסכם כשלא הייתה מרוכזת בדיון בשל תענית אסתר שחלה באותו היום.
היא הוסיפה שהייתה נתונה תחת עושק והטעיה מצד בעלה. היא ציינה שההסכם נחתם בתקופה שבה מצבה הנפשי היה קשה ביותר לאחר שגילתה שבעלה בוגד בה ובעקבות האלימות שהפעיל כלפיה. לדבריה היא סבלה במהלך שנות הנישואים מאלימות פיזית, נפשית וכלכלית, נשלטה באופן מוחלט על ידי הנתבע ועשתה כרצונו.
הגרוש התנגד לביטול ההסכם וטען שלא נפל בו כל פגם. לדבריו ההסכם משקף את כוונת הצדדים, את התנהלותם הכלכלית הנפרדת משך שנות הנישואים ואת העובדה שהרכוש שהוסכם שייוותר בידיו נרכש על ידיו מכספיו.
עו"ד מאיה רוטנברגלימור יעריהשופטת אורית בן דור ליבל הבהירה שביטול הסכם ממון ייעשה רק במקרים נדירים ביותר ונטל ההוכחה על התובעת גבוה במיוחד. היא קבעה שהאישה כשלה בהוכחת טענתה לפגם בכשרותה לחתום על ההסכם.
בפסק הדין צוין שהיא לא צירפה ולו בדל של ראיה להוכחת טענותיה החמורות. כך, היא הודתה שמעולם לא התלוננה על התנהגותו הנטענת של בעלה כלפיה בפני גורם כלשהו ומעולם לא שיתפה אף אחד בכך. היא גם לא טענה שבעקבות המעשים שהיא מבקשת לייחס לו היא נזקקה לטיפול רפואי או נפשי.
זאת ועוד, לא הוכח שהתובעת הייתה במצוקה או סבלה מקושי בעת עריכת ההסכם. השופטת הבהירה שבמועד עריכת ההסכם ואישורו תפקדה האישה בבית ומחוץ לבית ועבדה בתפקיד ניהולי.
נקבע כי תנאי ההסכם אינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל לאור ההפרדה הרכושית שבה נהגו הצדדים במהלך נישואיהם, רכישת דירת המגורים על ידי משפחת הבעל, רכישת דירה נוספת מכספיו שנצברו לפני הנישואים וההסכמה שכל אחד מהצדדים נותר עם הזכויות שנצברו במהלך הנישואים על שמו. האישה חויבה בהוצאות בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יצחק וינד, עו"ד משה פרדס
• ב"כ הנתבע: עו"ד אברהם אטיאס
• עו"ד מאיה רוטנברג עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
