לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית על ידי בני זוג שבנם נולד בשבוע 24 במשקל 650 גרם, ונפטר בגיל ארבעה ימים עקב סיבוכי פגות קיצונית. לטענתם, בשל ההיסטוריה המיילדותית של האם, שכללה לידה מוקדמת, הצוות הרפואי היה צריך להנחות אותה ליטול פרוגסטרון כפי שנעשה ביתר ההריונות שלה שהסתיימו בצורה תקינה.
התינוק נולד בדצמבר 2019. באמצעות משרד עוה"ד גוטמן-אמיר סיפרו ההורים שהאם עברה את מעקב ההיריון בקופת חולים כללית ומדובר היה בהריונה הרביעי. ההיסטוריה המיילדותית שלה כללה לידה מוקדמת בשבוע 33 להריון בשל קיצור צוואר הרחם וירידת מים מוקדמת (בהריון זה התינוקת נולדה במשקל 1865 גרם וכיום היא בריאה).
לטענת התובעים, על פי הסטנדרט הרפואי המקובל וניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, לאחר לידה מוקדמת על הצוות הרפואי להמליץ למטופלת בתחילת הריונותיה העוקבים על נטילת תכשירים המכילים פרוגסטרון החל משבועות 20-16 ועד למועד הלידה. במקרה זה פעלה הנתבעת והצוות הרפואי מטעמה בניגוד מוחלט להנחיות, ואף לאופן בו היא עצמה נקטה לפני ההריון הנדון ובהריונות לאחריו, אז הנחתה את התובעת ליטול פרוגסטרון.
ההורים הדגישו שאילו הצוות המטפל היה דואג למתן הטיפול הנכון, כמו גם להפניית התובעת למרפאת הריון בסיכון, ניתן היה בסבירות גבוהה מאוד למנוע את הלידה המוקדמת שהובילה למותו של הוולד. הם ציינו כי כל הריונותיה של האם, בהם כן ניתן טיפול בפרוגסטרון, הסתיימו בלידות במועד (3 לידות), דבר המלמד על מניעה מלאה של לידות מוקדמות בהינתן הטיפול הנכון.
הם פירטו כי ממש בתחילת ההיריון נשוא התביעה פנתה האם למעקב אצל רופאת הנשים שטיפלה בה בעבר. הרופאה, שהייתה מודעת להיסטוריה המיילדותית שלה ולסיפור הלידה המוקדמת, לא התייחסה בביקור לצורך בנטילת טיפול פרוגסטטיבי לשם מניעת לידה מוקדמת חוזרת ולא הפנתה את התובעת למרפאת הריון בסיכון. רשלנות זו חזרה גם בביקורים בהמשך ההריון.
בשבוע 23 להריון הגיעה התובעת לרופאה עקב תלונה על הפרשה אך היא לא ביצעה בדיקה גופנית וגם הפעם לא ניתנה המלצה על טיפול בפרוגסטרון. למחרת היא הגיעה למיון אצל הנתבעת עקב הפרשות דמיות אך לא נשאלה אם היא מקבלת טיפול פרוגסטטיבי.
חמישה ימים בלבד לאחר מכן היא אושפזה באסותא עקב לחצים, הפרשה דמית וירידת מים. היא אובחנה עם פקיעת קרומים מוקדמת. "מחדלי הצוות הרפואי מקוממים במיוחד שכן הכתובת הייתה על הקיר", נכתב בתביעה.
בחוות דעת שהגישו ההורים נכתב כי מחקר מ-2003 מראה שטיפול בזריקות שבועיות החל משבוע 20-16 ועד לשבוע 36 להריון הביא להורדה משמעותית בשיעור הלידה המוקדמת החוזרת בקרב נשים שהיו בסיכון גבוה ללידה מוקדמת. הם סיכמו כי הנתבעת יכולה הייתה למנוע את הסיכון למותו של בנם על ידי נקיטת פעולות פשוטות, שהיה בהן כדי למנוע את הנזק הנורא מכל שנגרם.
משירותי בריאות כללית נמסר: "טרם הגיעו אלינו מסמכי התביעה המדוברת, כאשר יתקבלו נלמד את המקרה ונענה בהתאם בבית המשפט".
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: משרד עוה"ד גוטמן-אמיר
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
