בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה כנפגע עבודה באדם שאובחן עם מלנומה (סרטן העור) יותר מ-30 שנה אחרי שהועסק בעבודה שכללה חשיפה לשמש ללא הקפדה על קרם הגנה וביגוד מתאים.
בין השנים 1974 ל-1984, מאז היה כבן 16, הועסק התובע 40 חודשים לסירוגין תחת השמש. בפסק הדין הוגדר העיסוק שלו כ"עובד רשת", מבלי לפרט. ב-1985 הוא הצטרף לחברת החשמל (שוב כ"עובד רשת"), והיה חשוף לשמש בממוצע שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, אך כאן הוא קיבל קרם הגנה, בגדי עבודה ארוכים וקסדת מגן
ב-2016 הוא אובחן עם מלנומה ובמרץ 2017 עבר ניתוח לכריתת בלוטות לימפה מבית השחי. אחרי דחיית פניותיו לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה לשם הכרה בו כנפגע עבודה, הוא ערער לארצי. במסגרת הערעור הוסכם על החזרת התיק לבית הדין האזורי תוך מינוי מומחה נוסף לבדיקת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה תחת השמש לבין פרוץ הסרטן.
לתיק הוגשה חוות דעת המכירה בקשר על אף שימוש באמצעי הגנה בעשורים האחרונים. "אפילו עם שנים רבות של שימוש בהגנות נגד חשיפה לשמש", נימק המומחה, "החשיפה לפני השימוש בהגנה (לפני 1985, ג"פ) הייתה מספיקה להעלות את הסיכון שלו לפתח סרטן עור מסוג מלנומה".
התובע ביקש מבית הדין לאמץ את חוות הדעת ולהכיר בו כנפגע עבודה משום שמסקנות המומחה היו "חד משמעיות". הוא ציין שהמומחה הסביר שהגם שאזור בית השחי, שבו נמצא הסרטן, אינו חשוף לשמש – הרי שהחשיפה העורית היא שגרמה למחלה, שלמעשה התחילה בעור והתפזרה לבית השחי.
מנגד טען ביטוח לאומי שנפלו פגמים בחוות הדעת המצדיקים שלא לקבלה. יוחסו לו בין היתר הסתמכות על עובדות לא מוסכמות והודאה בדבר אי-ידיעת מיקום הגידול המקורי. לפי ביטוח לאומי, שלושת המומחים האחרים שמונו שללו שמדובר בתאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה.
אבל השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה שמדובר בחוות דעת "מקיפה, סדורה, מנומקת כראוי ונשענת על אדנים רפואיים-מקצועיים", ועל כן היא רואה לנכון לאמצה ולהעדיפה על פני עמדות יתר המומחים שמונו. היא קבעה שהמומחה האחרון נתן מענה ראוי לשני הקשיים שעלו בעניין הקשר הסיבתי, באופן המצדיק שלא לסטות ממסקנותיו.
בכל הנוגע להימצאות הגידול בבית השחי, אזור שמטבעו אינו חשוף לשמש, צוין שהמומחה הסביר כי מדובר בגרורות, ולא במקור הגידול שהינו העור. אשר לקושי הנוסף - שימוש באמצעי הגנה ב-40 השנים האחרונות - צוין שהמומחה הבהיר כי די בתקופת ההעסקה שקדמה ל-1985, שבה לא הייתה הקפדה על אמצעי הגנה, על מנת לתרום לפרוץ הסרטן שכן תקופת החביון של המחלה יכולה להמשך עשרות שנים.
לסיכום התביעה התקבלה והתובע הוכר כנפגע עבודה, על דרך המיקרוטראומה. ביטוח לאומי חויב לשלם לו 10,000 שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד סאמי אבו ורדה
• ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי
• עו"ד גדעון פנר עוסק בביטוח לאומי
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
