בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה בקשה של אישה לרשת את מי שלטענתה היה הידוע בציבור שלה במשך שלושה עשורים: השופטת מורן ואלך-ניסן פקפקה בגרסתה על מגורים משותפים, קל וחומר כוונת שיתוף כלכלי, וקבעה שהיא לא תזכה להיכלל בירושתו.
בצד אחד של ההליך המשפטי ניצבו ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שיוצגו על ידי עו"ד יעקב בלס. האישה, שיוצגה על ידי עו"ד גילה גואטה, טענה שהייתה בת זוגו במשך 29 שנים, עד מותו ב-2022. על פי גרסתה, היא חלקה את חייה בין ביתו לבין מפגשים עם אחותה ובנה מנישואיה הקודמים, אולם לשיטתה התקיימו ביניהם יחסי ידועים בציבור.
היא הסבריה שהם לא התחתנו בשל מניעות הלכתית, משום שהוא היה כהן והיא גרושה. ואולם לדבריה התנהלותם הייתה כשל זוג נשוי לכל דבר ועניין, כולל ניהול משק בית משותף. היא סיפרה שב-2011 היא עברה תאונה שהפכה אותה ל-100% נכה, והמנוח טיפל בה וסעד אותה. בקשתה הייתה להכיר בה כזכאית לרשת חצי מעיזבונו.
מנגד טענו ילדי המנוח שהיא מעולם לא הייתה ידועה בציבור של אביהם, וביטוח לאומי דחה בעבר את בקשתה להכיר בה ככזאת. לשיטתם מדובר לכל היותר בקשר חברי לא מחייב שהתקיים לסירוגין, ובמסגרתו השניים התראו לעתים רחוקות, מבלי שהייתה ביניהם כוונת שיתוף כלכלי.
בפסק דין של עשרות עמודים קבעה השופטת ואלך-ניסן שהצדק עם ילדי המנוח, וכי האישה אינה ידועה בציבור של אביהם לצורך ירושתו. היא ציינה שעל פי איכוני סלולר שנבחנו עלה שהיא שהתה בבית המנוח רק ב-3.3% מהזמן. יתרה מכך, תביעתה לגמלת שארים מכוח היותה ידועה בציבור נדחתה בזמנו בבית הדין לעבודה, בנימוק שלא הוכחה קשירת גורל.
לגופו של עניין נקבע שלא הוכח שבין השניים נרקמה מערכת יחסים כשל זוג נשוי. בסוגיית המגורים המשותפים סיפקה האישה שלל גרסאות: פעם טענה שהייתה עם המנוח עד הערב אך ישנה בביתה, פעם שלנה אצלו, ובמקרים אחרים אמרה שהגיעה לביתו רק פעם או פעמיים בשבוע, רק בסופי שבוע, או להיפך – לא בסופי שבוע.
סממן מרכזי בהקשר הזה היה אי-התאמת דירתו לצורכי האישה כנכה. לדברי השופטת, עובדה זו מחזקת את המסקנה שלצדדים היו בתים משלהם, אחרת המנוח היה דואג להנגיש את דירתו.
גם פליטות פה של האישה במהלך עדותה בבית המשפט החלישו את עמדתה. כך למשל, כשנשאלה אם שילמה את הוצאות קבורת המנוח, השיבה "אני צריכה לשלם קבורה? אח שלו צריך". כשנשאלה אם השבעה הייתה אצלה בבית, ענתה "מה פתאום, ע' (אחי המנוח) עשה את זה אצלו".
השופטת כתבה: "נשאלת השאלה מדוע אישה הטוענת שהייתה הידועה בציבור של המנוח במשך שנים ורואה עצמה זכאית למחצית עיזבון המנוח סבורה שאינה צריכה להשתתף אפילו בהוצאות הקבורה?! עצם הפליאה שלה מעצם המחשבה שהשבעה תתקיים בביתה, מדברת בעד עצמה".
לפיכך נקבע שהאישה תישאר מחוץ לתמונת עיזבון המנוח, וכי עליה לשלם לילדיו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד יעקב בלס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד גילה גואטה
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
