בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה אישה שדרשה לקבל מחצית משלושה נכסי נדל"ן הרשומים על שם בן זוגה לשעבר: בית המגורים, דירה שהורישה לו אימו וחנות שלטענתו קיבל מאביו במתנה. השופטת שירלי שי קבעה שחרף הזוגיות הארוכה לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי הנכסים.
האישה סיפרה שהכירה את בן זוגה ב-1999 ומאז ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור לכל דבר ועניין, כולל הבאת ילדים לעולם. לדבריה במהלך הזוגיות היא סייעה לו כשסחר בסמים קלים, והייתה שותפה מלאה להכנסות.
היא ביקשה להכיר בה כבעלת חצי מחנות שלטענתה נרכשה ב-2009, "עמוק בתוך הזוגיות"; דירת ירושה שלדבריה נקנתה מהאח של בן הזוג באמצעות כספים משותפים, ומבית המגורים, שאותו כינתה "ספינת הדגל של השותפות".
מנגד טען בן זוגה לשעבר שהיא לא זכאית לנתח כלשהו מנכסיו. לדבריו החנות ניתנה לו במתנה מאביו "ועל כן אין לה יד ודבר בחנות". טענה דומה הוא העלה ביחס לדירת הירושה: לדבריו אחיו נתנו לו את חלקיהם בנכס, וכהוכחה לכך הציג הסכמי מתנה.
בנוגע לבית המגורים הוא התעקש שההתנהלות במרוצת השנים לא העידה על כוונת שיתוף: הוא זה שמימן את הוצאותיו ואת צורכי הילדים מבלי שזוגתו העבירה לו כספים, וכל אחד מהם התנהל באמצעות חשבונות נפרדים.
ואכן, השופטת שי קיבלה את עמדתו. אשר לחנות היא הדגישה שלא נסתרו הראיות שהציג (תצהיר מתנה שבמסגרתו הועבר הנכס מאביו אליו ללא תמורה, ורישומו כבעלים בטאבו). לאור זאת, נקבע, ובמיוחד כשמדובר ב"נכס חיצוני" - הרי שאין לקבוע כי החנות משותפת.
בכל הנוגע לדירת הירושה צוין בפסק הדין שהצדדים גרו בה למשך שנים בודדות בלבד, וחלק מהזמן היה קיר חוצץ ביניהם. לגרסת הגבר, הם גרו שם תמיד בחדרים נפרדים, האישה ישנה אצלו באותה תקופה רק לפעמים, "כמו יזיזה" כלשונו, כשבמקביל הוא אירח בדירה נשים רבות אחרות. לפיכך גם כאן נקבע שלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית.
לבסוף פסקה השופטת שגם ביחס לבית המגורים כשלה התביעה מלהראות כוונה כאמור. זאת על רקע הסכמת האישה שהמשכנתה עליו נפרעה מחשבון בן הזוג בלבד, בד בבד עם רישומו על שמו.
"התובעת לא הוכיחה כל שיתוף כספי בין הצדדים: אין חשבונות בנק משותפים, אין העברות כספים מצד אחד למשנהו, אין ערבוב כספים, אין השקעות כספים בבית המגורים, אין 'מאמץ משותף' ואין תרומה שוויונית באופן שמצדיק להחיל על הרכוש משטר של שיתוף ולחלקו באופן שוויוני", כתבה.
לפיכך התביעה נדחתה אולם ללא חיוב האישה בהוצאות כלפי הגבר, זאת בשל התנהלות דיונית לא מכבדת של שניהם ובעיקר שלו, שכללה התפרצויות וצעקות. במקום זאת, חויב כל אחד מהם לשלם לקופת המדינה הוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד גלעד גלזמן
• שם ב"כ הנתבע לא צוין
• עו"ד ירין ישאל עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
