1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים ואלמנתו של אח נוסף נגד אלמנת האח הרביעי, שמחזיקה בבית שבנוי על חצי ממגרש שהיה בבעלות אמם של הבנים. השופטת הילה גורביץ עובדי קבעה שהאם ביקשה לחלק את השטח שווה בשווה.
האם, שהחזיקה במגרש בשטח של כ-1,250 מ"ר שעליו היה בנוי ביתה, הלכה לעולמה במרץ 1997 כשהיא אלמנה ואם לארבעה. שניים מהבנים נפטרו אחריה ואלמנותיהם ירשו אותם.
ב-1985 ביקש אחד הילדים לבנות בית במגרש ונחתם הסכם בינו לבין האם ושלושת אחיו. להסכם צורפה מפת מדידה שחילקה את המגרש לארבעה חלקים שווים והוסכם על מיקומו של רבע מהמגרש המיועד בעתיד לכל אחד מהאחים. עוד הוסכם היכן יבנה אותו בן את ביתו ושהוא יוכל להשתמש ברבע נוסף שמיועד לאחד מאחיו שגר באותה תקופה בקיבוץ, בכפוף לתשלומי איזון בבוא העת.
ב-1986 חתמה האם על מסמכים שבמסגרתם העבירה חצי מהזכויות במגרש, 625 מ"ר, לבנה. על בסיס אותן הסכמות בנו הבן ואשתו בית בסמוך לבית האם, על חצי מהמגרש.
ב-1991 האם כתבה צוואה שבה הורתה בין היתר כי שווי המגרש יוערך על ידי שמאי מוסמך, ואם החלק שעליו נבנה הבית של הבן שווה יותר מחלקם היחסי של כל אחד מהיורשים - הוא יפצה אותם. מאז נפטר הבן שבנה את הבית ואלמנתו טענה כי עיזבון האם כולל רק חצי מגרש, לנוכח הסכם העברת הזכויות.
עו"ד נטלי זץ-חורשעו"ד נטלי זץ-חורשסם יצחקוב
התובעים, שניים מהאחים ואלמנת האח הנוסף, טענו כי העברת הזכויות במחצית המגרש לבן נעשתה על מנת לאפשר קבלת היתר בנייה ולצורך זה בלבד. זאת לאחר שהתברר כי לפי התב"ע ניתן לחלק את המגרש לשתי חלקות בלבד, ולבנות על כל חלקה בית אחד. הם הדגישו כי כוונת המנוחה הייתה לחלק את המגרש שווה בשווה.
האלמנה טענה מנגד כי העיזבון כולל זכויות רק בחצי מהמגרש, לאחר שהחצי האחר הועבר אליה ולבעלה לפי ההסכם מ-1986. אבל השופטת הילה גורביץ עובדיה קיבלה את התביעה. היא כתבה כי לפי הראיות והגיונם של הדברים העברת הזכויות בחצי מהמגרש נועדה לאפשר מתן היתר בנייה ולא העברת זכויות קניין בפועל.
כך, בין היתר, מהוראות הצוואה עולה כי המנוחה סברה שהיא בעלת הזכויות בכל המגרש וכי הוא יחולק לפי הסכם השימוש. זאת ועוד, מטענות הנתבעת עצמה עולה כי כוונת הצדדים והמנוחה מלכתחילה הייתה חלוקה שווה ל-ארבעה חלקים של המגרש.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לאלמנת הבן הנוסף (שעל שטחו נבנה הבית) 335 אלף שקל כדמי איזון. עוד הובהר כי שני האחים האחרים זכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלקה השנייה בחלקים שווים. האלמנה הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 4,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד רון ברנט • ב"כ הנתבעת: עו"ד עדי קפלן • עו"ד נטלי זץ-חורש עוסקת בירושות וצוואות • הכותבת לא ייצגה בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין