בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה גבר גרוש שביקש לבטל את הסכם הממון שערך לפני החתונה בטענה שהוחתם במרמה על נוסח שונה מזה שסוכם. השופטת דיאנה פסו-ואגו קבעה שההסכם אושר כדין בפני נוטריון, לאחר שהוסבר לבעל והוא הבין את משמעותו.
בני הזוג התגרשו ב-2022 אחרי ארבע שנות נישואים. בתביעה שהגיש בינואר 2024 סיפר הבעל שלפני החתונה נערכה עבור בני הזוג טיוטת הסכם על ידי עורכת דין המיודדת עם אימו, ואולם בערב החינה הוא הוחתם על הסכם אחר, במשרדה של עורכת דין שהעסיקה את אשתו כמזכירה.
לגרסת הבעל, נאמר לו במעמד החתימה שמדובר באותו הסכם ואף "טוב יותר", ולכן חתם מבלי להבין שהוכנסו בו שינויים מהותיים. הוא הוסיף שהוא סובל מהפרעות קשב ודיסלקציה, באופן המקשה עליו לקרוא מסמכים משפטיים, וכי באותה תקופה צרך כמויות גדולות של סמים ואלכוהול, בפרט בערב החינה, אז כלשונו "היה שתוי לכל אורך היום". לדבריו, לו הבין את משמעות ההסכם, לא היה חותם עליו.
האישה טענה מנגד שהגרוש שלה ידע היטב על מה חותם, וכי מדובר בהסכם תקף משפטית. לדבריה הוא קיבל עותקים מהמסמך, התייעץ עם אחיו ועם נוטריון מטעמו - ורק לאחר מכן חתם עליו בדעה צלולה. הנוטריון אישר בעדותו שהסביר לצדדים את עיקרי ההסכם, וידא שהם מבינים את משמעותו, ולא התרשם שהבעל נמצא תחת השפעת אלכוהול או סמים.
השופטת פסו-ואגו נתנה אמון מלא בעדות הנוטריון, שאותו הגדירה "עד אובייקטיבי שאינו בעל עניין אישי בתוצאות ההליך". היא קבעה שהבעל לא הוכיח חוסר הבנה על מה שחתם, לא הציג חוות דעת מקצועית שתתמוך בטענותיו בדבר קשיים קוגניטיביים, ולא הביא ראיות לכך שהיה נתון תחת השפעת סמים או אלכוהול במעמד החתימה.
בפסק הדין צוין שהוא "לא הוכיח היעדר גמירות דעת אלא ההיפך - מעדותו של הנוטריון עולה תמונה ברורה של הליך תקין וסדור. הנוטריון העיד כי פעל בהתאם לחובתו המקצועית, הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם, וידא את הבנתם ואישר כי זהו רצונם החופשי. העובדה שהצדדים התייעצו עם צדדים שלישיים (לדוגמה אחיו של האיש) מעידה על גמירות דעתם, ועל תהליך של קבלת החלטות מושכלת".
השופטת התרשמה שהליך בחינת ההסכם לא היה אימפולסיבי, אלא שקול ומדוד. היא פסקה שהבעל קיבל את ההסכם זמן מה לפני החתימה, וכי והייתה לו הזדמנות מלאה לבחון את תוכנו. לדבריה, עצם העובדה שאדם חותם על מסמך משפטי יוצרת חזקה שהבין את תוכנו והסכים לו, וכי במקרה זה לא הצליח הבעל לסתור חזקה זו.
לסיכום התביעה נדחתה, ונקבע שהסכם הממון שעליו חתמו הצדדים תקף ומחייב. להכרעה הייתה משמעות כספית ניכרת: במסגרת תביעה רכושית שנדונה במקביל, קיבלה השופטת ברובה את בקשת האישה לאיזון משאבים בהתאם להסכם הממון. בין היתר נקבע כי היא זכאית ל-25% משווי חברת נדל"ן בבעלות הבעל ואחיו, זאת לאחר שנדחתה טענתו להעברת חלק ממניותיו לאימו גרעה מזכויותיה. לחובת הבעל נפסקו 30 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד דן מלכיאלי ועו"ד נעמי דפנה נחום
• ב"כ הבעל: עו"ד ירון הוד ועו"ד נועה קרמר
• עו"ד משה פרדס עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
