הורים פרודים מכירים את התמונה: הילד יוצא בבוקר עם תיק בית ספר ושקית לערב עם בגד להחלפה, מטען, מחברת שנשכחה, וצעצוע או שמיכה שבלעדיהם אי אפשר להירדם. לכאורה זה מחיר קטן בשביל שוויון הורי, אבל בפועל אצל הילדים המצב הזה עשוי להיתפס כחוסר יציבות.
אין ספק שילדים מרוויחים מקשר משמעותי עם שני ההורים. החוק ממילא יוצא מנקודת מוצא ששני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, וחובתם לפעול לטובת הקטין. גם השיח בבתי המשפט לענייני משפחה עבר להתמקד פחות בתוויות ויותר במהות: מימוש האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות בפועל, מתוך מטרה לצמצם מלחמות מיותרות.
אז איפה הבעיה? הסדר שבו הילד ישן יום אצל כל הורה יכול להיראות הוגן מאוד על הנייר. אבל הוא גם מייצר "חיים על גלגלים": כל יום אורזים מחדש, כל יום התאקלמות, כל יום מעבר בין כללים שונים. לילדים מסוימים זה עובד מצוין, במיוחד כשההורים גרים קרוב, מתואמים, ומנהלים בית דומה. לאחרים זה קשה – במיוחד בגילים צעירים, בתקופות מעבר כמו עלייה לכיתה א' ולחטיבה, או כשיש רגישות לשינויים. למרות זאת, הדיון הרבה פעמים מתנהל לפי חישוב מתמטי קר: מי מההורים קיבל יותר זמן?
נקודת המוצא היא שעל בית המשפט לשקול את טובתו, צרכיו והאינטרסים של הילד, בטרם מתקבלת החלטה בעניינו. כלומר, אם ההסדר שוויוני אבל הילד מותש, מתקשה בלימודים, או חווה חוסר יציבות – יש מקום לעצור ולבחון חלופות שייצרו עבורו רצף, בלי לוותר על שני הורים.
עו"ד בר אלמקיסצילום: פוטו חובבבמקום מעבר יומיומי בין הבתים, אפשר לחשוב על חלוקה שמייצרת רצף אמיתי לילד. כשיש לילד כמה לילות ברצף בכל בית, הוא מספיק לפרוק את הציוד, להיכנס לשגרה ולהרגיש שהוא באמת נמצא שם – לא רק עובר עם תיק.
לכן, במקום התבנית האוטומטית שנפוצה לא פעם בבתי המשפט – שני, רביעי וסופ"ש לסירוגין – אפשר לשקול מודל 2–3: שני לילות אצל הורה אחד ואז שלושה אצל השני (ובהמשך מתחלפים). כך שומרים על קשר משמעותי עם שני ההורים, אבל מצמצמים מעברים ונותנים יותר יציבות.
כמובן שאין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. מרחק בין הבתים, שעת סיום עבודה, חוגים, מספר אחים וגילים שונים – כל אלה צריכים להכתיב את התוכנית, לא להפך. בנוסף, אפשר להפחית משמעותית את תחושת "התיק על הגב" בעזרת כמה החלטות ופעולות פשוטות:
1. לדאוג שכמעט כל מה שצריך יהיה קיים בשני הבתים (מטען, כלי רחצה, בגדי ספורט ועוד), כך שהילד לא צריך לסחוב הכל ממקום למקום. 2. לקבוע שהמעברים ייעשו דרך בית ספר ולא בערב, כדי לצמצם טלטלה. 3. ולהסכים מראש על כללי מסגרת משותפים לשני הבתים כמו שעת השינה, שימוש במסכים והכנת שיעורי בית, גם אם לכל בית יש אופי והרגלים משלו.
המטרה אינה לבחור בין הורה אחד לשני, אלא לבנות לילד חיים שיש בהם גם שני הורים וגם יציבות. שוויון אמיתי הוא לא "לילה לכל אחד", אלא חלוקה שמכבדת את הצורך של הילד ביציבות: כמה ימים ברצף בכל בית מאפשרים פחות מעברים, יותר עוגנים. אם אתם עומדים בפני פרידה, כדאי לעצור ולבחון תוכנית הורות שמותאמת אישית לילדים שלכם ולנסיבות, ולעגן אותה במסגרת הסכם גירושין.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד בר אלמקיס עוסקת בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
