מחלקת המדינה האמריקנית דחתה את חבילת הרפורמות הכלכליות החדשה שאישרה קובה, המונה 176 צעדים כלכליים, ותיארה אותה כ"צנועה, מאוחרת מאוד, ובסופו של דבר מסך עשן שטחי". לדברי דובר המחלקה, ההכרזה מהווה "חלק מספר ההפעלה של הדיקטטורה", והמהלכים צפויים להיכשל, שכן הוואנה, לדבריו, נוהגת בדרך כלל לשדר פתיחות ואז לחזור בה כשהשליטה הפוליטית מוטלת על הכף.
"הם מכריזים על סדרה של רפורמות כביכול כדי לרמוז על רצון לשינוי, ואז במהירות מבטלים את כל השינויים ברגע שהשליטה המלאה של המשטר מאוימת אפילו במקצת", אמר.
פרלמנט קובה אימץ את הרפורמות לאחר שהוצגו בידי המפלגה הקומוניסטית השלטת כתוכנית לחיזוק כלכלת השוק ולסייע למדינה להתמודד עם משברים שהוחמרו בידי המצור על הנפט והסנקציות שמטילה ארצות הברית.
החבילה, שמתוארת כשינוי הנרחב ביותר במודל הכלכלי של האי מאז מהפכת 1959, מעניקה מרחב גדול יותר לעסקים פרטיים, מתירה השקעות זרות במגזר הפרטי, מאפשרת יבוא ויצוא ישירים בידי גופים פרטיים, מאשרת את פעילותן של רשתות מזון מהיר, וצופה התרה עתידית של חברות פרטיות גדולות. הצעדים משתרעים על פני עסקים פרטיים וחברות בבעלות המדינה גם יחד, ונוגעים לבנקאות, תיירות, חקלאות, כללי השקעות זרות, מיסים, שכר ושוק המטבע החוץ.
עמדתה הרחבה יותר של וושינגטון היא שקובה חייבת לבצע רפורמות כלכליות ופוליטיות עמוקות בהרבה כדי למשוך משקיעים ולהציע לאזרחיה חירות, כבוד והזדמנויות. גורמים אמריקנים טוענים שהצעדים הנוכחיים מוגבלים ומאוחרים, ואינם משנים את המערכת הכלכלית הבסיסית של האי.
במקביל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ טען שקובה מהווה "איום חריג" על הביטחון הלאומי האמריקני, ואיים שוב ושוב "לקחת" שליטה על האי. הרשויות בוושינגטון רואות במתווה הרפורמות של הוואנה טקטיקה שגרתית ליצירת אשליית נכונות לשינוי, רק כדי לסגת ממנה אם השליטה המלאה של המשטר תיראה נמצאת בסיכון, תפיסה שעומדת בבסיס ביקורת מחלקת המדינה, הסבורה שהצעדים לא יניבו שיפורים ולא יזרזו את סוג השינוי שוושינגטון תולה בו פתיחת השקעות והרחבת חירויות אזרחיות.
בכירים קובנים, מצדם, הציגו את המהלך כהכרחי לייצוב והחייאת כלכלה שנחלשה בשל הסנקציות והלחץ בתחום הנפט, שתורמים למחסורים חמורים, הפסקות חשמל ושיבושים בתחבורה. המאמץ כולל פתיחה לגופים פרטיים בתחומים שנשלטו היסטורית בידי המדינה, ושואב לעצמו הון זר למגזר הפרטי - מהלכים שעל הנייר מייצגים שינוי ניכר במערכת ששמרה במשך עשורים על שליטה הדוקה בפעילות השוק.
בתוך הזירה הפוליטית הקובנית נשמעו גם קולות שדחו את המסגור הביטחוני האמריקני, בטענה כי קובה אינה מהווה איום על הביטחון הלאומי של ארצות הברית, ובין המדינות צריך להתקיים דיאלוג, כשהאמריקנים צריכים להתערב בנעשה, אבל כאפיק בונה ולא כאיום.
