בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הכריע לאחרונה בסכסוך ירושה בין ארבעה חברים של גבר ערירי שהלך לעולמו לפני כשש שנים והותיר אחריו שתי צוואות שונות – באחת מהן הוא הוריש את רכושו לשניים מהם, ובאחרת לשני האחרים. השופטת אילת גולן-תבורי קבעה שהצוואה המאוחרת נערכה כאשר המנוח לא היה כשיר, ולכן הורתה לקיים את הצוואה המאוחרת.
המנוח נפטר באוקטובר 2015 בגיל 69. כמה חודשים קודם לכן מונו שניים מחבריו לאפוטרופוסים שלו, ובמהלך התקופה הוא ערך צוואה שבמסגרתה הוריש את כל רכושו לשניהם (להלן – הזוכים). אלא שמדובר היה בצוואה השנייה שלו, שכן ביוני 2014 הוא ערך צוואה שבה הוריש את כל רכושו לשני החברים האחרים (המתנגדים).
המתנגדים, שביקשו לבטל את הצוואה המאוחרת, פנו לבית המשפט וטענו כי בסוף ימיו היה המנוח חולה מאוד ומצבו הרפואי והקוגניטיבי התדרדר. לדבריהם, שני הזוכים ניצלו את מצבו לאחר שמונו כאפוטרופוסים עליו והשתמשו בתפקידם כדי לרקום בעורמה תכנית לקבל את רכושו.
הם הוסיפו כי הזוכים פעלו בהשפעה בלתי הוגנת והתערבו אופן פסול בעריכת הצוואה המאוחרת. לדבריהם, בינואר 2015 הועבר המנוח למוסד כשהוא סיעודי ותלוי באופן מוחלט בסביבתו. השניים מונו כאפוטרופוסים לאחר שבית המשפט התרשם שאין לו תובנה למצבו, השיפוט שלו לקוי והוא לא יכול לנהל את ענייניו.
ברישומי המוסד, טענו, כתוב שהמנוח סבל מהזיות, בלבול, ממלמל, יום לפני החתימה על הצוואה ואף באותו יום עצמו. לדבריהם, שני הזוכים כלל לא היו בקשר עם המנוח עד שנודע להם על מצבו. לפיכך הם ביקשו לקיים את הצוואה מ-2014, שנערכה בתקופה שבה היה המנוח כשיר משפטית.
הזוכים, שביקשו את קיום הצוואה המאוחרת, טענו מנגד שהמנוח היה כשיר והצוואה מ-2015 נערכה מרצונו החופשי. לדבריהם, בחודשים האחרונים לחייו הם היו אלה שדאגו לו וטיפלו בו, בעוד המתנגדים איבדו בו עניין מרגע שהבינו שלא יקבלו את רכושו.
אבל השופטת אילת גולן-תבורי קיבלה את ההתנגדות לצוואה המאוחרת אחרי שמינתה מומחה לבחון את כשירות המנוח לערוך את הצוואות. המומחה פירט את תהליך ההתדרדרות שעבר המנוח, רפואית וקוגניטיבית, בפרט בעשרת החודשים האחרונים לחייו. מתואר בה כיצד הפך מאדם עובד ב-2014 לאדם סיעודי ודמנטי שסובל מהזיות, בלבול וירידה קוגניטיבית משמעותית.
בפסק הדין צוין כי התקבלה חוות דעת המומחה שלפיה המנוח לא היה כשיר במועד החתימה על הצוואה המאוחרת, אך כן היה כשיר לערוך את הצוואה המוקדמת.
השופטת הדגישה כי משמונו הזוכים לפי הצוואה המאוחרת כאפוטרופוסים לגוף על המנוח, היה עליהם לנקוט משנה זהירות נוכח יחסי האמון שנוצרו. לפיכך, היה עליהם להביא עבור המנוח רופא ביום עריכת הצוואה, שיבחן את מצבו הקוגניטיבי. בנוסף היה עליהם לדווח לעורכת הדין שערכה את הצוואה על מצבו הקוגניטיבי, אך הם לא עשו כן.
עוד נקבע שהזוכים לפי הצוואה המאוחרת השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת והפעילו מעורבות פסולה. בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהצוואה מ-2014 תקוים. המשיבים חויבו בהוצאות המתנגדים ובשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אורי דון יחייא עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
