בת 42 שנקלעה לסכנת חיים בגין רשלנות רפואית בניתוח להסרת כיס המרה תקבל פיצויים והוצאות בסך כמיליון שקל - כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בירושלים. השופט נאיל מהנא התרשם שהצוות התרשל בכך שלא הקפיד על כללי הזהירות ביתר שאת, בהינתן "אשליה אופטית" שגרמה לו לבצע חיתוך במקום לא נכון בגוף.
בדצמבר 2018 פנתה התובעת לבית החולים הדסה הר הצופים עם תלונות על כאבים עזים בבטן העליונה, שהקרינו לגב ולוו בבחילות והקאות. בבדיקת אולטרסאונד נמצאו אבנים קטנות בכיס המרה, ולבסוף אובחנה בו דלקת חריפה. בינואר 2019 בוצע ניתוח לכריתתו בגישה לפרוסקופית. על פי הרישום - הפרוצדורה הסתיימה ללא אירועים חריגים.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אלא שבימים שלאחר הניתוח המשיכה התובעת לסבול מכאבי בטן חזקים. בבדיקה שערכה בהדסה עין כרם נמצאה פגיעה בדרכי המרה תוך הצטברות נוזלים קריטית בחלל הבטן, שהעמידה אותה בסכנת חיים של ממש. למרבה המזל הנוזלים נוקזו בזמן ובהמשך - לאחר שעברה ניתוחים מתקנים והליך שיקומי – מצבה של המטופלת התייצב, והיא שבה לעבודתה ואף נכנסה להיריון וילדה.
בתביעתה טענה שדלף המרה המאסיבי לחלל הבטן שהעמיד אותה בין חיים למוות אירע בשל רשלנות מצד בית החולים, בדמות חיתוך שבוצע במקום שגוי ("צינור המרה המשותף" במקום ה"צינור הציסטי"). לכך הוסיפה טענות על תקיפה ופגיעה בשלמות גופה, בכבודה ובאוטונומיה שלה.
מנגד טען בית החולים כי החיתוך השגוי אינו מהווה רשלנות אלא סיבוך מוכר שאירע חרף נקיטת אמצעי זהירות מקובלים, וללא חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר. צוין שמדובר ב"אשליה אופטית בלתי נשלטת המוליכה שולל גם מנתחים, בשל אנטומיה מורכבת או שינויים דלקתיים".
אבל השופט מהנא דחה זאת על רקע הודאת רופא בכיר בצוות המנתח כי כיס המרה של התובעת נצפה כ"גדול, עם דופן מעובה והידבקויות עקב דלקת קודמת", באופן שהקשה על הראות הלפרוסקופית וחייב משנה זהירות.
שרון בירון מרקוביץ'צילום: קובי ריכטרבפסק הדין נכתב: "דווקא בנסיבות אלה, שבהן קיימים גורמים העלולים להטעות את המנתח, מתחדדת החשיבות שבהקפדה על אמצעי הזהירות שנועדו לוודא את הזיהוי האנטומי".
השופט דחה את טענת האשליה אופטית שכן לפי הספרות הרפואית דווקא מצב זה מחייב לנקוט משנה זהירות: "משעה שהנתבעת לא הצביעה על אמצעי זיהוי חלופי שיכול היה להבטיח זיהוי אנטומי ודאי, המסקנה היא כי לא ננקטו אמצעי הזהירות הסבירים שנועדו למנוע את הסיכון שהתממש".
נקבע שבית החולים התרשל וכי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. השופט קיבל את טענת המטופלת לפגיעה באוטונומיה, לאחר שמצא כי היקף הגילוי שנמסר לה בנוגע לזהות המנתח בפועל היה פגום, באופן ששלל ממנה את זכות הבחירה החופשית והמודעת לגבי גופה, ומצדיק פיצוי נפרד.
נכותה הרפואית הקבועה של התובעת הועמדה על כ-27%, והתפקודית נקבעה ל-19%. "אין להתעלם מכך שמדובר בפגיעה משמעותית בדרכי המרה אשר עשויה להשפיע על רגישות בטנית, תחלואה עתידית אפשרית ומגבלות תפקודיות", נימק השופט.
על הרקע הזה נפסקו למטופלת פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה שחוותה ושאר ראשי הנזק בגין הרשלנות בביצוע הניתוח, בסך כולל של כ-780 אלף שקל. לכך נוספו שכר טרחת עו"ד של כ-180 אלף שקל והוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד דודו בן עזרי
• ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב עוזיאל
• עו"ד שרון בירון מרקוביץ' עוסקת ברשלנות רפואית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
