בית הדין לעבודה בירושלים הכריע לאחרונה בתביעה בסך חצי מיליון שקל שהגיש קבלן תשתיות שסיפק שירותים לאמישראגז, וטען שהתקיימו ביניהם יחסי עובד מעסיק, בעוד החברה טענה שהוא היה קבלן עצמאי. השופטת שרה שדיאור דחתה את הקבלן בין השאר מאחר שסיפק שירותים ללקוחות אחרים, העסיק עובדים והחזיק ציוד משלו.
התובע שימש קבלן התקנות של תשתיות גז עבור חברת אמישראגז בירושלים וסביבתה על פני תקופה של כ-18 שנה, החל מ-1995. ב-2007 החלה אמישראגז להעסיק את אחיו כעובד במתקן האחסון. במאי 2013 הגישה החברה תלונה במשטרה נגד האח ועובד נוסף, וטענה כי התחוור לה שנגנבו ממתקן האחסון בלוני גז וציוד נוסף בשווי של כ-3.8 מיליון שקל, וכי אלה נמכרו על ידי העובדים באופן לא רשמי.
בתום החקירה הוגש נגד העובדים כתב אישום והם הודו והורשעו. בהמשך לדברים ביקשה החברה לברר אם התובע מעורב בפרשה ונערכה לו בדיקת פוליגרף שלפיה הוא לא השיב אמת לשאלות שנשאל. בעקבות זאת, בנובמבר 2013 סיימה מולו החברה את ההתקשרות.
במסגרת התביעה דרש הקבלן פיצויי פיטורים, פיצוי על אי עריכת שימוע, פיצוי על עוגמת נפש, על אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה ועוד. לטענתו, במהלך תקופת ההתקשרות הוא היה נותן השירותים הבלעדי של החברה ונוצרו בין הצדדים קשרי עבודה טובים וקרובים. הוא הוסיף כי ביצע עבור החברה פרויקטים רבים ועבודתו הייתה חלק אינטגראלי מהפעילות הרגילה של החברה, וחלק מהמערך הארגוני שלה.
אמישראגז מצידה הסבירה כי התובע ביצע עבורה עבודות מסחריות הכוללות הנחת תשתית גז והקמת מערכות גז. לדבריה, עבודות אלה, שהיקפן משתנה בהתאם לסוג הפרויקט ואופן ביצועו, הן עבודות הנדסיות מורכבות שמבוצעות על ידי קבלנים עצמאיים המעסיקים עובדים מטעמם. זאת, בניגוד לטכנאים שנותנים שירות ביתי ומועסקים כעובדים מן המניין.
השופטת שרה שדיאור בחנה את הפן החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות וקבעה כי הם מובילים למסקנה שלא התקיימו יחסי עבודה. היא ציינה שהתובע הודה כי העסיק עובדים לצורך מתן השירותים לאמישראגז. עוד עלה מעדותו כי הוא ניהל את הצוותים מטעמו, החליט מי מהם יבצע עבודה באתר מסוים ובאיזה תחום מקצועי.
כמו כן, התובע העיד כי לצורך ביצוע העבודות הוא רכש על חשבונו כלי עבודה ואף היו בבעלותו שני מכשירי קונגו. בנוסף, אמישראגז לא העמידה רכב לרשותו ולא סיפקה לו כלי עבודה על חשבונה.
זאת ועוד, התובע העיד כי הוא נתן שירותים גם ללקוחות נוספים מלבד הנתבעת, וכי החברה הגבילה אותו ממתן שירותים רק כשמדובר בביצוע עבודות אצל לקוחותיה. הוא גם לא נדרש לדווח לאמישראגז מראש על ימי חופשה.
השופטת הוסיפה שהתובע נשא בסיכויים של רווח והפסד בכל פרויקט אותו ביצע. היא ציינה גם שמהעדויות שנשמעו עלה כי ביצוע עבודות תשתית והתקנת מערכות בצורה מסחרית אינו חלק מהמערך הארגוני הרגיל אותו מבצעים עובדיה של אמישראגז. התובע חויב בהוצאות בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד לאון אמיראס ועו"ד צליל בראשי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ברק גבעוני ועו"ד אלון נוי
• עו"ד ניסים ינאי עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
